קובץ מאמרים חלוצי זה נענה לקריאה המוסרית הבוקעת מפרשת חטיפת ילדים מקרב העולים, רובם מתימן, בעלייה הגדולה של ראשית קום המדינה;
זהו עוול שהתרחש לצד מימוש זכויות אזרחיות ואידיאולוגיה לאומית.
מדובר בהיענות אינטלקטואלית המגיבה למתחייב מתופעה סוציולוגית יוצאת דופן – שאינה רק קיצונית במונחי סבל וקורבנוּת אלא גם זרה ברחישתה התמידית, בהפצעותיה מעת לעת – כדי לשוב ולתבוע את מקומה של הפרשה ההיסטורית באקטואליה הישראלית.
היענות זו, שקשה להגזים בחשיבותה, קשובה לכאב שאינו מרפה, לקריאה בגרון ניחר להרגיש את מצוקת ההורים שנעשקו מבעלותם הטבעית.
על אֵם דרכם האינטלקטואלית בחרו חוקרות וחוקרים מתחומי דעת שונים להישמע לצו מצפונם כדי להתחקות אחר סימניה הבלתי נמחים של הפרשה, גילוייה ומופעיה.
אסופת המאמרים המקיפה שלפניכם מיוסדת על מחקר, עיון, ומעל לכול – על מעורבות אקדמית חוצת גבולות תרבותיים ושיחיים המעוגנת בערכים של סובלנות וסולידריות.
פריסתה של הפרשה על היבטיה הרב-גוניים – ההיסטוריים, הפוליטיים, החברתיים, התרבותיים, המשפטיים, התקשורתיים והפסיכולוגיים – נועדה להעניק לחוקרים, לבני המשפחות, שהפרשה מהווה עבורם פצע מדמם, כמו גם לציבור הרחב, כלים ונקודות מבט להבנת נרטיב זה, כך שיהיה ניתן להצביע על המהמורות והמכשולים ולפלס דרך להכרה ממסדית בו ולתיקון.
העורכים: פרופ' טובה גמליאל היא אנתרופולוגית; מרצה במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה, אוניברסיטת בר-אילן.
מחקריה עוסקים בהיבטים פסיכולוגיים וקיומיים של התרבות; פרסמה את הספרים: "זקנה עם זיק בעיניים" (2000); "סוף הסיפור: משמעות, זהות, זקנה" (2005); "אסתטיקה של הצער: תרבות הקינה של נשות תימן בישראל" (2010); "יומני זהרה: הזמנה נשית לאנתרופולוגיה" (2014).
ד"ר נתן שיפריס הוא היסטוריון; שימש עורך ראשי של האנתולוגיה הציונית המקוונת "אבות הציונות" (הספרייה הלאומית והמרכז לטכנולוגיה חינוכית במשרד החינוך); הקים מיזם המוקדש לתיעוד ולהנגשה מקוונת של הצילום היהודי ההיסטורי; מרכז מפעלי תיעוד ומחקר במסגרת פרויקט חקר יהודי גליציה ובוקובינה באוניברסיטת חיפה; מחקרו על פרשת ילדי תימן עתיד לראות אור השנה.
*ספר זה רואה אור בהוצאה משותפת של רסלינג והאגודה לטיפוח חברה ותרבות, תיעוד ומחקר