“קסם של ספר! סיפור אנושי, מרגש וכל כך נעים לקריאה. סיפור על משפחה שגרה באי קטן באיטליה שמתפרש על פני ארבעה עשורים, מראשית שנות השבעים ועד ראשית העשור השני של שנות האלפיים.
הסופרת כתבה את הסיפור בהתבסס על חייה באיטליה באי ג'יליו והכניסה שני אירועים מכוננים שקרו לה לסיפור הזה.
סיפור על משפחה, יחסי הורים וילדים, על נשים חזקות ולוחמות ובעיקר על הקשר החזק שבין שתי אחיות.
ממש תענוג! ממליצה בחום!
הסיפור מסופר מפיה של האחות הצעירה, תרזה. תרזה גרה עם הוריה, סבתה ואחותה הבכורה, קטרינה, באי קטן באיטליה שהוא ממש כמו גן עדן. הייתה לה ילדות מהנה וחופשיה והיא בילתה הרבה בחיק הטבע.
הייתה זו תקופה שבה גורשו לאי, שבו הם גרו, שני פשיסטים שבצעו פיגוע טרור במילנו ב- 1969. אמה הייתה פעילה מאד והיא תכננה יחד עם תושבי האי מחאה נגד הגירוש.
לאורך כל הסיפור מתוארת מערכת היחסים הקרובה בין שתי האחיות. בעיני תרזה, אחותה היא המועדפת ולכן היא מקנאה בה אבל למרות הכל היא קשורה אליה מאד וצמודה אליה כמה שרק אפשר. הן מאד שונות זו מזו, האחת מרדנית ועקשנית והשנייה נוחה, שקטה ומרצה.
כשקטרינה עוזבת את הבית למטרת לימודים, תרזה נשארת עצובה ובודדה ומאד מתגעגעת. הן מתכתבות ודרך המכתבים הקשר הקרוב ביניהן.
כל אחת מהאחיות גדלה ופונה לתחומים אחרים. הן חוזרות לאי לעיתים רחוקות בכדי לטפל באביהן כשהוא נזקק לכל וכאשר קורים מאורעות שונים בחייהן.
תרזה הפכה לאישה עצמאית ודעתנית וכאשר ביום מן הימים היא תיקלע למצב בעייתי, היא תחליט החלטה שתעורר הרבה התנגדות בקרב משפחתה אבל פעם ראשונה שהיא מחליטה לרצות את עצמה, הפעם היא החשובה.
בהמשך מפורטים קורות חייה של תרזה לאחר החלטתה, חיפושיה אחר אהבה והיחסים עם משפחתה ואחותה.
לקראת סוף הספר קורה באי אירוע קשה, ספינת תענוגות התנגשה בסלעים ותרזה מזועזעת ורצה לפעולה. (זה אינו ספויילר – מצויין בגב הספר).
לעוד פרטים על קורות המשפחה ובעיקר על האחיות, ממליצה בחום על הספר הזה. קריאה מהנה!”

“מדובר בספר מיני ביוגרפי, ככה זה הרגיש, וככה הדברים מתוארים גם על הכריכה. בדרך כלל אני מסתייגת מספרים כאלה, כי הסופר כל כך עסוק בלספר ולתאר את מה שעבר עליו, שהוא לא עוצר רגע להסתכל מלמעלה ולהגיד- רגע, אולי הסיפור חיים שלי לא כזה יוצא דופן אלא רק, מה שנקרא, "קצת" מעניין ותו לא?

מאכזב להגיד שספר זה לא היה יוצא מן הכלל מהבחינה הזאת, ובכלל, הבהיר לי שאני ממש לא מתחברת לסגנון הכתיבה האיטלקי, אחרי ספרים רבים שקראתי וכולם בעלי אופי דומה של תיאור לפרטי פרטים של חיי היומיום המשמימים של תושבים במקומות קטנים, שבהם, וואלה, לא קורה הרבה.

ספר בסדר, הסיפור כן מתפתח ויש בו עניין, במיוחד ביחסים בין הדמויות, אבל "המזל" של הספר, או שלי, הוא שהוא לא היה ארוך אלא קצר ונחמד, כי אחרת ככל הנראה הייתי זונחת אותו באמצע.”