“#
קודם כל הוא שיעמם אותי למוות ובקושי הגעתי לאמצע הספר לפני שנטשתי סופית.

התיאור הסביבתי הוא אמהות לילד ראשון שילדו פחות או יותר באותו זמן וחיות במנהטן. היום אפשר להתחבר כמעט לכל קבוצת השתייכות באופן וירטואלי והנשים האלה התחברו וירטואלית בזמן ההריון ויזמו מפגשים אחרי הלידה. הנושאים המועלים בו משעממים בדרך כלל את אלה שאינם/ן בקבוצת ההשתייכות הזו. דיונים מעמיקים על לידה ללא משככי-כאבים, התחברות לתינוק לאורך כל שעות היום, הנקה או (שלא נשמע את זה!!!) מתן פורמולה, הרגשת אשם על "נטישת" התינוק ויציאה לעבודה או חס וחלילה לבילוי...

עכשיו לתואר "מותחן פסיכולוגי" המוצמד, אינפלציונית, לסיפורים רבים מדי. לדעתי כל סיפור הנכתב על אנשים משתמש בפסיכולוגיה. אי אפשר לכתוב על אנשים בלעדיה. אבל במקרה של מותחנים זה, אני חושבת, שם קוד לסיפור המשתמש בשפע רכילות. הספר משתמש לא פחות ברכילות מאשר בפסיכולוגיה (ואולי רכילות מגדירה "פסיכולוגיה") התיאורים הרומזניים של קבוצת האמהות שיצאה לבילוי, אלה שמשתכרות, שיש להן כמובן סיבה טובה להשתכר... האם שתינוקה נעלם – היא גם הכי יפה, וגם הכי רזה, וגם אין לתינוק שלה אבא, וגם היא היתה שחקנית! בסידרת טלוויזייה! אם זה לא מספיק כדי להטיל ספק בטיב אמהותה, אני לא יודעת מה כן. לכל אחת מהנשים יש סוד כלשהו. וסודות, זה ברור, הם צעד ראשון לפשיעה. וכך מעבירה מולוי את תפקיד החשודה מאחת לחברתה כמו שכתוב בספרי הדרכה לכתיבת מותחנים.

אין דירוג, כי אולי הוא משתפר בסוף. אבל גם חצי מ 323 עמודים, זה יותר ממה שמגיע לו ולי, עד לאותה נקודה.


0”

“כמה אמהות מאיתנו קמו בבוקר אחרי חלום מסויט בו התינוק שלנו נעלם, נחטף מעריסתו?

זה בדיוק מה שקרה לויני, שערב אחד בעקבות לחץ פיזי מתון של קבוצת אמהות מאי שבו היא חברה רצו רק לחגוג קצת, אחרי שכולן ילדו פחות או יותר באותה תקופה והיוו קבוצת תמיכה אחת לשניה, נרקמו בין אמהות מאי קבוצה אשר נפגשה מידי פעם בפארק או אחת אצל השניה העבירו עצות המלצות ומה לא, מי מאיתנו בזמן חופשת הלידה לא היתה בקבוצה כזו?


אז ויני יצאה לבלות קצת למרות שלא ממש רצתה אבל החברות לחצו, היא אם יחידנית ולא כשאר הבנות אין לה בעל גם לא אמא
שנפטרה די מזמן. אבל אחת הבנות סידרה לה את הבייביסיטר שלה ומה כבר יכול להיות, יש לה את האפליקציה הזו שאפשר להביט כל הזמן על העריסה ומה קורה עם הבן המקסים שלה מידאס

אבל.... אז הנורא מכל קורה ומידאס נעלם, הבייביסיטר נרדמה, ואף אחד לא יודע מה קרה.

במקביל בבר כולם נהנים שותים רוקדים קצת משתכרים, ויני באיזה שהוא שלב איכשהו נעלמת מהסביבה הבנות ובינהם גם אבא מאי שהצטרף לקבוצה נהנים עד הרגע בו מודיעים - מידאס נעלם - וכולם הופכים להיות חשודים.

מה הן יודעות אחת על השניה ?
מי היו בעברן?
האם הם סיפרו את האמת על עצמן?

ובעיקר מיהי ויני המסתורית - אשר גרה בבית יפה ללא בעל?

אט אט נחשפת הזהות והעבר של ויני אשר היתה בצעירותה שחקנית ידועה אשר עברה טרגדיה,
כך נחשף גם עברן של הבנות ושל הבחור אבא מאי שאיתן.

ואיפה מידאס ? מי רוצה ברעתו.

ספר מותח מטלטל מרתק ומסקרן - אהבתי - תהנו”

“ובכן, לא וויתרתי. ולמרות שהספר בעיניי לא משהו, קראתי אותו עד סופו. אני מאד אוהב ספרים "פשוטים" שבהם הרעיון הוא ברור וקליט, כמו חטיפתו של מידאס. ובכן, לא נהניתי במיוחד מהספר. הוא לא מספיק מעניין. אבל אני שמח שלא וויתרתי בחלקו. בקיצור, סביר.”