“המסירות לאמו והפחד לאכזב אותה השאירה אותו בחיים גם כשכבר ארון הקבורה עמד בחדר לספוג את נשימותיו האחרונות.
הוא היה חשוב לעצמו "כקליפת שום", אך למען אמו אין ולו דבר שלא היה עושה למענה. הרצון לרצות אותה הייתה התודה הכי גדולה וההצדעה הכי גדולה שיכל לעשות בחייו למענה.
היא הייתה שחקנית ששיחקה לפניו דרמות גדולות מהחיים עצמם כי הם שניהם היו כמו ספינה טרופה נגד כל העולם וביקשו לנצח בכל מחיר. אמו מלצרה, תפרה כובעים לאנשי האצולה בפריז, ניהלה מלון ורתמה את כל רוכלי השוק ובעלי עסקים לסגידה המטורפת לבנה יחידה.

לא קוראת הרבה ספרים אוטוביוגרפים. הספר הזה מיוחד הוא מספר את חייו של רומן, אך מוקדש כולו (גם בלי לצעוק זאת ברחבי העיר) לאמא שלו, יהודייה מווילנה שגידלה את רומן לבדה, שהיה לה קיבעון על צרפת בלי סיבה מיוחדת ולשם כיוונה. אמו האדם היקר לו עלי אדמות מתפקדת "כאמא גנרלית" לכל דבר. גם אם העיקה עליו, "חנקה " אותו מאהבה. ביישה אותו והשפילה אותו. עדיין כל פרט בספר מוקדש לחמלה שלו אליה ולאהבה שלה אליו בלי פשרות, "דוך" ליעדים ולמטרות שהציבה לפניו.
וכשאמרה לו שהיא רוצה שיסתער על היטלר ויהרוג אותו לפני שיעשה כאוס בעולם הוא התחמש וכמעט שיצא למסע ההזוי. לולא נמלכה בדעתה אולי היה מצליח לשנות פני ההיסטוריה וכבר דמיין שיכנס לפריז רכוב על סוס לבן ויעבור בשער הניצחון כשההמון מריע לו.

אמו הייתה כמו כלבה שמניקה את גוריה. כמו לביאה שמביאה סטייק לצלחת של בנה כל צהרים גם אם היא נשארה רעבה. כשהוא הבין זאת וראה איך מנגבת היא את המחבת בלחם מאחורי גבו ברח בבכי מהבית כי התבייש בשבילה ובשבילו. והיא מצאה אותו בוכה ליד פסי הרכבת וליטפה אותו במבטה "עכשיו אתה גבר, הכאבתי לך".

הספר קצת גם קומי ברגעי החסד שבו. בתחילה אמו רצתה שיהיה מוזיקאי ושלחה אותו לאין ספור חוגים. אך מה לעשות, לילד בכלל אין שמיעה מוזיקאית. במתמטיקה קיבל 0. אך אימו לא הפסיקה לומר לו שהם עוד יצטערו כי ביום מן הימים השם שלו יהיה חרות באותיות זהב על קירות בית ספר כשיהיה גנרל ויקבל אותות לגיון. כשיהיה שגריר דיפלומטי, כשיהיה סופר דגול...חלק מהמשאלות התגשמו באופן מוזר ביותר שכדאי לקרוא עליהן.

הוא אכן ידע לכתוב שירים וסיפורים קצרים והיא תמיד אמרה לו אתה תהיה ויקטור הוגו ותקבל פרס נובל. היא תלתה בו תקוות גדולות ומרובות שיהיה ילד פלא או שיהיה לו כישרון אדיר למשהו. היא עשתה הכל כדי לתת לו כל מה שידעה. דקלמה לו שירה ולימדה אותו מי משוררי והוגה העולם שצריך לשים לב אליהם. הביאה לו מורים לצרפתית וכולם "קרקרו" סביבו באהבה ללא גבול. באופן מצחיק הם התחילו לחפש לו שם במה כדי שיוכל להציג את שיריו וכתביו. הם עברו על כל השמות אך כל המפורסמים הגדולים כבר לקחו את כל השמות הטובים לטענתה, מנוחין, הוגו, גבריאל ד'אנונציו,..אני מניחה שבעקבות החיפוש הוא לקח השראה לכתוב את ספריו בשמות שונים בכל פעם.

לספר שלושה חלקים, החלק שספג וינק מאמו הערצה ללא גבול. החלק השני שיצא ללמוד משפטים , חי לבדו כדלפון עני , כתב כמה סיפורים לעיתון והתבייש לחיות על חשבונה. החלק השלישי מוקדש לרומן כטיס צרפתי שנלחם למען צרפת של אמו ללא לאות כשקולה לוחש לו באוזן פטריוטיות צרפתית. זהו חלק על פולנים אנגלים צרפתים סקוטים ועל מלחמת העולם השנייה שהיטלר דה גול וצ'רצ'יל התגוששו בשמי על, באדמה ובמים. הכל מרתק אם תשאלו אותי!

"כל הנשים ייפלו לרגליך". רומן שלי יהיה טיס ויבוא עם מדים והם ישלבו ידיים וילכו בשדרה וכולם יסתכלו עליהם בקנאה ביחד הם יגשימו חלום.

במידה רבה בעת הקריאה על חייו של רומן האהבה הגדולה של האמא היהודיה הזכירה לי את השיר "יוסי ילד שלי מוצלח" של ע. הלל
מובא פה קטע של הבית האחרון.

"אמא מחכה בבית/ אוי לי יוסי זית אין
אך הנה הילד בא עם/מה זה ? לך הכל אתן...
קחי הפרח הוא שלך/ אוי לי, ילד שלי מוצלח.
ריק הבית אין חלב/ לחם אין ולו כזית
אך מלא מלא הבית/ זמר מפוחית ופרח
ונביחות כלבלב..."

ספר מופלא ומרגש.”

“ננטש מחוסר עניין”