הקול הלך והתקרב עד שהאיש בגלימה השחורה עמד ממש מחוץ לדלת. הוא עצר שם, מקשיב, מחכה, כאילו היה יכול לחוּש אותם בתוך החדר. הוא ידע שהם שם בִּפנים. סרינה שמעה אותו נושם. היא קלטה את הריח המעופש של הגלימה כשהצחנה הסתננה מבַּעד לחריץ תחת הדלת. הגלימה השחורה החלה בתנועה האִטית, המרשרשת, החלקלקה שלה, כמו לחישת נחש. ידית הדלת התחילה מסתובבת לאִטהּ...