“כשג'וני היה קטן לבו נעצר, ומאז הוא כמעט וחי בבית החולים, ממתין להשתלת לב חדש תוך כדי שדמו מלא באינסוף תרופות ששומרות עליו חי. בבית החולים הוא מוצא נחמה מועטה בחברתו החולה אמילי, ובציורי האנימה שהוא מצייר במחברתו. הוא רק רוצה להיות נער רגיל, עם חברים ולימודים.
ניאם צריכה כל הזמן להתחרות בליאו, אחיה התאום. הוא תמיד מנסה (ומצליח) להיות טוב ממנה בלימודים, בספורט, עם חברים. ניאם לעומת זאת מנסה להוכיח את עצמה כל הזמן, אוהבת ללבוש שחור ומתעמתת עם ההורים שלה ועם אחיה בלי הפסקה. רק הלן, חברתה הטובה, מבינה אותה. ניאם חושבת שהדאגה הכי גדולה שלה כרגע זה ציוני הבגרות, אבל ברגע שמתרחשת תאונה נוראית, היא מבינה שהחיים שלה השתנו ללא הכר.

מהרגע שהתחלתי לקרוא, לא הצלחתי להפסיק. אני נוטה להתרחק מספרי רומנטיקה לנוער, אבל הכתיבה המעולה מצליחה לסקרן מהרגע הראשון. שני המתבגרים התוססים וחייהם המסובכים לחלוטין מרתקים בכל רגע ורגע, ושניהם מצליחים לכבוש את הקורא עם ציניות של גיל-ההתבגרות הכל כך אופיינית, אבל גם המאבקים הכל כך מוכרים של הגיל, מוכתמים בגוון הכאוב והייחודי של סיפור חייהם הלא-שגרתי.
היו רגעים שההתרגשות שלי היתה כל כך גדולה שעלו לי דמעות בעיניים, ואני יכולה לספור על יד אחת את הספרים שהצליחו לעשות זאת, אף אחד מהם לא ספר נוער. סיפור האהבה שלהם יוצא דופן ורגיש מכל כך הרבה בחינות, ורווי אמפטיה הן לחוויות של בני נוער, והן לחוויות של ההורים שלהם. ספר מוצלח מאוד ומרגש, ואני ממליצה עליו גם למבוגרים ולא רק לנוער.

קהל יעד: בני נוער ומבוגרים.

הוראות ללב יד שנייה, מאת טמזין מארי, בהוצאת דני ספרים.”

“אז, 'הוראות ללב יד שנייה' הוא ספר שכתוב משתי נקודות המבט של הדמויות העיקריות; ג'וני וניאם.
ג'וני הוא בחור שחולה מאז שהיה ילד במחלת לב, שהמחלה הגיעה לשיא כשהלב שלו הפסיק לפעום לזמן קצרצר(ליומיום של בן אדם), והוא זקוק להשתלה.
ניאם היא בחורה שהאח התאום המושלם עד מאוד, מת כי מעד מצוק(? לא הבנתי מה לעזאזל קרה שם, אבל זה מה שהבנתי בערך), והלב שלו הושתל לג'וני.
ואז הסיפור מספר על ההתמודדות שלהם עם מה שקרה; הוא עם הלב החדש ומה שנלווה למצב, והיא למוות אחיה התאום, עד שג'וני גורם לדרכים שלהם להצטלב והעלילה מתקדמת עם התקשורת שלהם.

הספר היה בסדר, אבל... לא באמת כזה טוב כמו שציפיתי(?)
כשקראתי את התקציר זה נשמע לי די מעניין, ומשהו מגוון; זו עלילה שעוד בחיים לא קראתי, כך שזה עוד יותר מסקרן ומעניין.
אבל כשהתחלתי לקרוא אותו בנובמבר(עכשיו ינואר), מצד אחד הוא היה קל לקריאה, ומצד שני לא באמת היה לי חשק לחזור אליו אחרי שקראתי אותו פעם אחת כי היה לי שיעור חופשי אחרי מבחן, זה בדרך כלל לא סימן טוב.
כי אם לומר את האמת, באמת ראיתי את ההנאה שהייתה לי, ואת הרצון שדווקא כן היה בקריאת הספר הזה בימים האחרונים, וגם התחלתי לקרוא אותו בתקופה שהתחלתי בערך עוד ארבעה ספרים שגם כן לא הכי זרמו לי, אז אני בינתיים עובדת על לסיים את מה שהתחלתי כדי לסגור פערים.
אז אני באמת מאמינה שהספר הזה יכול להיות טוב, אבל יכול להיות שסיפורי נוער כאלו כבר לא כל כך מעניינים אותי כמו לפני 4 שנים בערך, שלא נחשפתי לכל כך הרבה ספרים והכל נראה לי מיוחד וחדש.

וגם היה עוד משהו שדי הציק לי בספר, וזה קורה בהרבה ספרים שמתרגמים; השפה שיש בספרי נוער בדרך כלל.
אני הרבה בשנה הזו מעדיפה לקרוא ספרים באנגלית כי אני יותר נהנת מהביטויים וההגיות בספרי נוער, כי זה מצד אחד אופן הכתיבה(? דיבור?) שכן מתאים לנוער, אבל הוא גם מגוון יותר, השפה האנגלית היומיומית מגוונת הרבה יותר מהשפה היומיומית הישראלית, בלי כוונה לזלזל, פשוט זה משהו שאני נתקלת בו הרבה, שאני רוצה לתאר בן אדם, ויש מילה באנגלית שהיא מושלמת, אבל כשאני מתרגמת אותה לעיברית פשוטה, זה נשמע... שיטחי יותר, וככה רוב סיפרי הנוער המתורגמים מרגישים לי עכשיו, הם שיטחיים שכאלו בגלל התירגום והשפה הדלילה, שאני כמעט בטוחה שזו גם אשמת בני הנוער בסופו של יום, אבל זה עדיין מציק.

אז ככה, עכשיו בקשר לדמויות והעלילה עצמה; העלילה הייתה די מבלבלת בהתחלה, כי היו הרבה מיקומים ותיאורים שממש התקשיתי להבין, אז זה פשוט הרגיש לי כמו כשלמדתי מציאת אסימפטוטות של ציר Y: פשוט לזרום עם זה ולהציב את מה שצריך בנוסחה.
והעלילה הרגישה לי קצת מהירה מידי, אבל זה יכול להיות כי הספר, לטעמי האישי, היה די קצר, אז יוצא שהסופרת כנראה לא הייתה עם מספיק שטח לפרוס את כל העלילה, לא שהייתה לה הגבלה...
פשוט העלילה לא זרמה לי, כנראה הייתי בסדר בזמן הקריאה כי הכתיבה הייתה טובה, אבל העלילה לא הייתה משהו, ומה שיותר גרם לבעיה בהבנה של מה שקרה בעלילה הוא שעשיתי הפסקה של חודש בין 30 עמודים בערך, עד שלפני כמה ימים החלטתי להמשיך לקרוא, ופתאום הספר לא היה כזה נורא.
אבל גם ההפסקות הארוכות האלו שעשיתי באמצע די מנעו מימני להתחבר לדמות, בגלל שחזרתי לקרוא מעמוד שמונים, אז כשקראתי לא הצלחתי להתחבר לשום דמות, בלי קשר שאין לי שום דבר משותף להם, פשוט כשקראתי הייתי יחסית אדישה למה שהיה בספר הזה כשלדמויות קרו מקרים כאלו ואחרים, אז יוצא שלא הכי הצלחתי להתחבר לספר או לדמויות שבו, והן נראו לי די שיטחיות, למרות שהן היו בסדר, חמודות שכאלו, דמות רגילה שיש אליה סימפתיה מינימלית.

קשה לי לומר אם הייתי מגיבה אחרת לספר אם הייתי קוראת אותו באופן רציף יותר מאיך שכן קראתי, בהנחה שלא היה לי הרבה חשק מלכתחילה להמשיך לקרוא אותו, בסופו של דבר הוא לא היה ממש מיוחד כמו שציפיתי שהוא יהיה, אבל גם הוא לא היה כזה נוראי, אני חושבת שהוא היה ממוצע שכזה, אולי ממוצע מינוס אם הייתי קוראת ספר על נושא כזה.”

“ניאם היא מתבגרת בת 15 שחיה בצילו של של התאום שלה ליאו. ליאו הוא הילד המושלם, התלמיד המושלם, החבר המושלם, בקיצור ליאו הוא מושלם. הוא תמיד מנצח אותה בכל דבר ולפעמים ניאם חולמת איך זה להיות לבד, בלי ליאו. אבל אז תאונה מחרידה משנה את הכל והחיים של כולם במשפחה משתנים מקצה לקצה.

ג’וני הוא נער בן 15 אבל הוא לא נער רגיל. הוא מחכה להשתלת לב וכרגע מה שמחזיק אותו ואת הלב שלו בחיים זו מכונה שבלעדיה הוא לא יכול להתקיים. החברים הבודדים שהיו לו נטשו אותו כבר מזמן ומתמקדים בחיים הבריאים שלהם, והחברה הטובה ביותר שלו היא אמילי חולת לוקמיה שיחד הם מעבירים את זמנם בבית החולים ומשגעים את הצוות הרפואי.

ואז המגיע הלב המיוחל והכל משתנה גם אצל ג’וני. הוא מחלים פיסית אבל מרגיש שאינו יכול באמת לקבל את הלב אם לא ידע של מי הוא היה. הוא מחפש באינטרנט ומוצא את הסיפור של ליאו.

ניאם מנסה להמשיך את חייה כרגיל אבל זה קשה כשמכל עבר היא רואה ומרגישה שכולם מתלחששים איך דווקא התאום המושלם הוא זה שנהרג. אמה הופכת לחרדתית כלפיה מצד אחד ומצד שני מחפשת דרכים להנציח את ליאו בכל דרך אפשרית.

ופתאם מגיע בחור שנראה נחמד והוא מתעניין בה ורק בה. גם מצידו של ג’וני הדברים לא פשוטים, מצד אחד הוא מנסה לגלות כמה שיותר על תורם הלב שלו ומצד שני הוא מרגיש שהוא מתאהב ולא רוצה לפגוע בניאם.

האם אהבת הנעורים תפרח או שהסודות של כולם יהרסו אותה?

ספר מקסים ושובה לב על אהבה צעירה וטהורה אבל לא כל כך פשוטה”