“סיפור קטן על כוונות טובות שהדרך לגהינום רצופה בהם. זה הרומן הראשון של פורסטר שספריו הבאים ביססו את מקומו בין הסופרים האנגלים החשובים של זמנו. הסיפור הזה יצא לאור ב 1905 ומתאר בעט מושחז את האנגלים של המעמד הבינוני הגבוה והתייחסותם לעולם.

האנגלים הם "הילד שנולד עם כפית כסף בפה" של העולם: שנים כה רבות התקיימה האימפריה הבריטית - זו שהשמש מעולם לא שקעה בה - שהאנגלים היו משוכנעים בעליונותם על עמים אחרים, והיחס הזה הבולט בספרים שונים, הוא נושא הספר הזה.
הסיפור הוא על משפחה מהמעמד גבוה שכלתם האלמנה - שלא התחשבה במאמצים שהשקיעה חמותה להפוך אותה לייצוגית, מחונכת ומתאימה למשפחה המיוחסת - נסעה לטיול לאיטליה, הכירה שם - שומו שמים - איטלקי צעיר ממנה, עני ממנה, ועוד בן של רופא שינים. שליח של המשפחה מגיע באיחור לסכל את הנישואים, ואחרי מותה מגיעה "משלחת הצלה" להציל את התינוק מאביו הנורא, ובעיקר להציל את כבוד המשפחה ממה שיגידו...

הספר כתוב נפלא, מתאר את התייחסותם המזלזלת של האנגלים לכל מי שאינו אנגלי, את צביעותם של המורדים - בעיני עצמם - במוסכמות, שברגע האמת נשענים על המוסכמות ולא סרים מהם. וגם - בעיקר - את היחס לנשים באנגליה של תחילת המאה ה - 20 ואת מה שפורסטר (אנגלי בעצמו שאינו יכול לחרוג ממקומו) סבר שהוא היחס לנשים באיטליה.
הספר גרם לי הנאה רבה: ההומור שלו שנון עד מרושע, השיחות בין הדמויות הן מלאכת מחשבת, הספר קריא ומעניין והתרגום של מאיר ויזלטיר (הספר יצא לאור ב 1980) מעולה. מי שמתעניין בספרות אנגלית יגלה שלמרות שחלפו מאה וכמה שנים מאז נכתב, אין באמת חדש והמתיימרים לא מתים, רק מתחלפים.”