“לספרה של ד"ר עדה בקר, "לגדל ילד חברותי", נתוודעתי באמצעות ספרה הקודם, "ספרים ככלי לטיפוח חברתי", אותו איתרתי במסגרת חיפושיי אחר חומר איכותי בתחום ספרות הילדים, בו הנני עוסק. אם אמנם כולנו סבורים שיודעים אנו הכל אודות החשיבות והנחיצות של גידול ילד חברותי, בא ספרה הנ"ל של עדה בקר ומוכיח שלא כך הם פני הדברים. הספר המצויין "לגדל ילד חברותי" מוכיח באופן הברור ביותר עד כמה מכריעות הן שש השנים הראשונות של חיי הילד להיותו חברותי. ומדוע, בעצם, נחוץ כל כך להיות חברותיים? האמת היא, שמאחר שבילדותי ובנעוריי הייתי מופנם, ביישן, סגור, חולמני מעט ומתבודד עם עצמי, עם ספריי ועם המוסיקה האהובה עליי, נכבשתי מאוד על ידי ספרה של סוזן קיין, "שֶׁקֶט, כוחם של המופנמים בעולם שלא מפסיק לדבר", משום שספר זה הרגיעני רבות ועודדני: לא נורא להיות שקט ומופנם. רבים מהאמנים ומהיוצרים היו ועודם מופנמים. ובכלל, טוענת סוזן קיין, מי קבע שלהיות מוחצן וחברותי מהווה יתרון, שמא ההיפך הוא הנכון? קיין קוראת תיגר על מוסכמות חברתיות רבות. בספרה הנ"ל יש נוחם ומרגוע לטיפוסים אשר כמותי.
ואולם, עיון בספרה של עדה בקר, והספר אכן מצריך עיון ולימוד מעמיקים, ממחיש לקורא את שורשי הבעיות הקשות בהן נתקלים אנו יום יום כמחנכים וכהורים לילדים ולנוער. אותם מתלמידינו, אותם מילדינו, אשר אינם מצליחים להשתלב בצורה בריאה בחברה, אינם מצליחים לְהִתְחַבְרֵת כראוי, פשוט לא רכשו מעודם את המיומנויות החברתיות ואת הכשרים החברתיים, הניתנים להילמד ולהירכש גם לאותם מבינינו שלא "נולדו חברותיים". תפקידנו המכריע כהורים, כגננות/ים, כמחנכות/ים הינו קריטי בכל הנוגע לחייו החברותיים של ילדנו/תלמידנו, וחֶסֶר שנוצר בגיל המכריע של 0-6 הינו, פעמים רבות, חסר בלתי הפיך.
גם המופנמים והמסוגרים שבינינו, נוסח סוזן קיין, יסכימו עימי שמיומנויות חברתיות בסיסיות הינן כלי נחוץ, ראשון במעלה, לחיינו כבני אדם בחברה מתוקנת. גם אם נעדיף להסתגר עם עצמנו, עם ספרינו ועם יצירותינו, עדיין זקוקים אנו וצריכים את החברה שסביבנו (והחברה צריכה אותנו) כאוויר לנשימה.
לא בכדי אחד העונשים הקשים ביותר לאדם הוא הרחקתו מן החברה האנושית. אין זה מקרה, שבידודו של אסיר בצינוק או בתא בודד, באי השדים או בכלל: הגלייתו מן הסביבה והחברה אליה הוא מחובר - הוא עונש קשה מנשוא לאדם הנורמלי, וזאת משום שהאדם הינו אכן יצור חברתי. ככל שייטיב להשתלב בסביבתו החברתית (והכוונה היא לאו דווקא לחברים רבים מִסְפָּרִית. לפעמים היתרון הוא באיכות הקשר החברתי גם כשמספר החברים מועט), יהיו חייו בריאים יותר ותקינים יותר.
אלפרד דרייפוס נכלא באי השדים, וחייו היו קשים מנשוא על אף שלא נמנעו ממנו שם מזון או קריאה בספרים. הרחקתו מבני משפחתו, מהחברים ומהידידים האהובים עליו, מאנשי הצבא עמם שרת, היוו עונש איום עבורו.
איתמר, גיבור סיפורו של יורם עבר-הדני "אובך", הינו צעיר מחונן בעל יכולות קוגניטיביות גבוהות במיוחד, ועם זאת חייו אינם חיים בשל בידודו החברתי: הוא סובל מתסמונת אספרגר, שאחד מסימניה המובהקים הוא חוסר היכולת לתקשר חברתית עם הסובבים אותו.
ג'פרי דאהמר, הרוצח הסדרתי הסוציופת שנדון למאסר עולם ונרצח בהיותו בכלא, היה אף הוא צעיר מוכשר ובעל השכלה וידע נרחבים, ועם זאת לקוי ביכולות התקשורת החברתית שלו עד כדי מופרעות נפשית עמוקה.
ספרה של עדה בקר מצטיין באיכות הכתיבה שבו, ועל אף היותו מקיף ומעמיק מאוד, הוא כתוב בלשון שווה לכל נפש, לשון שאינה מתנשאת למרומי היכלי השן המדעי, אלא בסגנון המותאם לכל מחנכ/ת וגננ/ת.”