המרתקת באומנויות סין העתיקה, היא אומנות המלחמה והיא הקלאסיקה הראשונה, העוסקת במדע האסטרטגיה של המאבקים. אומנויות הריפוי ואומנויות הלחימה, עשויות להחשב כנפרדות זו מזו בשימוש המקובל, אולם יש ביניהן הקבלה. ראשית, ההכרה שככל שיזדקקו פחות לשתי אומנויות אלה, כן ייטב. שנית שתיהן מטפלות במצבים של חוסר הרמוניה. שלישית, התובנה המשותפת, כי המפתח לפתרון הבעיות טמון בידע. הפילוסופיה של סאן צה מתכוונת לייעל את הידע ואת האסטרטגיה, כדי שהמאבק יהיה בלתי נחוץ. סאן צה מסביר, שיש ארבע דרגות של אומנויות לחימה: ? סיכול מזימות האויב על ידי לוחם מעולה. ? הכושר להשמיד את בני בריתו של האויב. ? תקיפת כוחות מזויינים. ? כיתור ערי אויב. האסטרטגיה האידאלית, שבעזרתה ניתן לנצח בלי להילחם, היא הגשמת מאוויים במאמץ מזערי והיא מבטאה את עיקרי הטאואיזם, שהוא המסורת העתיקה של ידע, מסורת שטיפחה בסין את האומנויות של הריפוי ושל הלחימה כאחד.