“לפני ימים אחדים עמדתי מול המקרר בסופרמרקט, ידי הימנית אוחזת גבינת סימפוניה בטעם זיתים, ידי השמאלית אוחזת גבינת סימפוניה בטעם טבעי - ואנוכי ניצב כנציב מלח ופשוט לא מסוגל להחליט באיזו גבינה לבחור. בסופו של דבר, כמובן, בחרתי בכלל בגבינת סימפוניה בטעם שום שמיר, וכל הדרך הביתה כעסתי על שסימפוניית החצילים הקלויים נשכחה ממני...
קבלת החלטות היא לא הצד החזק שלי. תסכול בגין קבלת החלטות שגויות היא הצד הכי חזק שלי...

במשך קריאת "קרן שמש שלי" התלבטתי קשות אם להמשיך בקריאה, וכמובן שלא הצלחתי לקבל החלטה. אין זהו ספר רע, שכן ספר גרוע לא היה מוביל אותי להתלבטות כזו (אמנם מזוכיסטי, אבל עד גבול מסוים). מצד שני, כפי שבוודאי הבנתם, הספר רחוק מאוד מלהוות יצירת מופת ספרותית. וכך, מצאתי את עצמי פוסח של שתי הסעפים: כן להמשיך לקרוא? לא להמשיך? ובעודי חוזר וחוכך בדעתי, בלי ששמתי לב הספר הסתיים...

הספר מסופר בגוף ראשון והוא עוסק בפרשת אונס אשר אירע לפני למעלה מעשרים שנה, כשהמספר והאישה שהותקפה, אצנית מצטיינת ויפהפיית השכונה, היו נערים. מה שמייחד את הרומן ומוסיף נופך מובהק של מתח לעלילה הוא שהמספר עצמו היה אחד החשודים במעשה. האם יש לו חלק בזוועה? כלום הסיפור, כפי שהוא מובא על ידו בנסיבות הללו, יכול בכלל להיות אמין?

העלילה היא דרמטית ביסודה, ונחשף בה, נדבך אחר נדבך, הצד האפל של השכונה. בד בבד עם האופי הדרמטי, הולך ומתגבש גם פן המתח: המספר, כנער, היה מאוהב בנערה שהותקפה. הוא נהג לתצפת עליה מן העץ. בכספת בחדרו נמצאו פריטים אינטימיים השייכים לה. האם יתכן שהוא עצמו ביצע את הפשע הנורא, או שמא הרמזים הכל כך מחשידים הללו דווקא יוכיחו את ההפך?

ייחודיות נוספת של הרומן היא (אזהרת ספוילר) הפנייה הישירה של המספר כמה שנראה לאורך כל הרומן כפנייה אל הקורא. "אתה חייב להבין, זה לא כמו שזה נראה". כמובן שמשפטים מעין אלו תורמים להגברת אפקט המתח. רק בסוף הרומן מסתבר שהפנייה הישירה היא לא אל הקורא, אלא אל אדם אחר לגמרי, וחשיפת זהותו של אותו אדם אכן מפתיעה. גם מידת מעורבותו של המספר בפשע נחשפת בסופו של דבר: היא עומדת במבחן ההיגיון ואיננה מופרכת מבחינה עלילתית, כפי שקורה לעתים בספרי מתח.

בכל זאת, למרות שהספר בהחלט ראוי לקריאה, קשה לי לומר שאני ממליץ עליו. לדעתי הוא מממש אך מעט מן הפוטנציאל שטמון בו. המתח נבנה לעתים בצורה מאולצת, קצב התפתחות העלילה אטי מדי, הרומן מזגזג במקביל בין תיאור חיי המשפחה של המספר לבין אותה פרשת אונס, והמעברים הללו לא מיטיבים עם הרומן.

איזה ציון לתת לספר? הנה, מתחילה התלבטות חדשה... וגם שאלה למנהלי האתר: למה לא לתת אפשרות להעניק לספר מסוים שלושה וחצי כוכבים? לספר הזה, למשל, הייתי נותן שלושה וחצי כוכבים. בעצם, שלושה כוכבים ורבע. לא, בכל זאת, בזכות הסוף החזק, שלושה כוכבים ושלושת רבעי הכוכב. קשה לי להחליט, כבר ציינתי?

לפני ימים אחדים בישר לי מדור הצרכנות של אחד מאתרי האינטרנט כי חברת שטראוס עתידה להשיק סדרה חדשה של טעמים לגבינת סימפוניה.
על הצרות שלי...”