"מדוע צריכה התאבדותיו של לוי, בין שהיא עובדה ובין שהיא אפשרות בלבד, להיות בעלת נוכחות בולטת כל כך בשיח ובהגות שמתקיימים אודותיו – שיח שנמשך עד היום, עשרים וחמש שניה לאחר מותו, ומה חשיבותה לקוראים רבים שפוגשים בו בפעם הראשונה רק לאחר מותו.
מדוע? האם עצם ההתאבדות משנה את ההישגים שאליהם הגיעה כתיבתו או את משמעותה?…

עבור אלה שמתחילים במקום אחר, סופו אינו משנה דבר וחצי, וללא ספק, אינו מוריד מערכו.
גם כסיום יש לראות בו התחלה, מכל הסיבות שאותן הציע בראש ובראשונה לוי עצמו לפתיחה הזאת".

"ספרו של ברל לאנג הוא ספר בעל דקויות, והוא ככל הידוע לי הספר הראשון הממצה בהצלחה השקפת עולם עקיבה מבחינה פילוסופית מתוך הספרות שכתב, כמו גם מתוך כתיבתו האוטוביוגרפית וההגותית.
משימה שכזאת דורשת טקט, דקות הבחנה ורגישות לגלוי ולסמוי שבכתיבתו של סופר כמו לוי, שבהירותה מכסה את מורכבות רגישותו ומפגינה אותה בעת ובעונה אחת".
-היידן וייט, פרופסור אמריטוס להיסטוריה של התודעה, אוניברסיטת קליפורניה, סנטה קרוז