פתאום ראיתי תמונה משונה, שנראתה כתמונה בספר שקראתי לפני אלף שנה. באחד הבתים שחלפו ליד האוטובוס יושבים יהודי ואשתו על המרפסת ושותים תה. [...] הנה כך, שאננים, שבעים ומרוצים, יושבים יהודים על מרפסת ביתם ושותים תה. התמונה חתכה כה עמוק בלבי עד כי התעוותתי. פתאום חשתי את פער הזמן העמוק, אשר נח ביני ובין שותי התה על המרפסת.
ד"ר אהרון פרץ, על חוויה שחווה זמן קצר לאחר עלייתו לישראל
עלייתם של שורדי השואה ושל ניצוליה ודרכי קליטתם בחברה הישראלית כבר נידונו במחקרים רבים. הדיון עסק בשאלת קבלתם של הניצולים בחברה הישראלית – האם ראו בהם אחים או זרים? האם התקבלו בחשדנות או בזרועות פתוחות? במחקרים מאוחרים יותר הוצגה תרומתם של הניצולים לחברה בישראל בתחומי הכלכלה, התרבות, הצבא ועוד. ואולם בכל המחקרים האלה החברה הישראלית היא שעמדה בלב הדיון. אסופת המאמרים ישראל בעיני שורדי השואה וניצוליה, בעריכתה של דליה עופר, מציבה את השאלה על ראשה ושואלת כיצד נגלתה ישראל לעיני עולי שארית הפליטה: האם מצאו בה את הבית המדומיין לאחר הטרגדיות של השואה ואבדן הקהילה, הבית והמשפחה? מה עשו כל אחד ואחת בתחומם כדי להפוך את ישראל לבית של ממש? כיצד עיצבו את חייהם לפי טעמם ואילו ערכים ותכנים שאפו להטמיע בחברה הישראלית המתעצבת? החוקרים שמאמריהם מתפרסמים באסופה זו באים מתחומי דעת מגוונים במדעי החברה והרוח, והם מספרים לנו את סיפורם של ניצולים ממגוון רחב של מגזרים , מקצועות ומעגלי חיים משנותיה הראשונות של המדינה ועד ימינו אנו (חרדים, קיבוצניקים, רופאים, סופרים, אמנים, מורים, נכים ועוד). לפני הקורא נפרשׂ פסיפס מרתק מעולמם של העולים מקרב שארית הפליטה הניצבים נוכח המציאות בישראל.