“"איש לא האמין בסוף המאה התשע-עשרה, כי עולמנו נתון לתצפית קפדנית ומדוקדקת מצד תובנות אדירות מזו של האדם, ועם זאת בנות תמותה כמוהו. בעוד בני האדם מתעסקים בענייניהם השונים, הם נבחנו ונלמדו, אולי באותה דקדקנות שבה בוחן האדם במיקרוסקופ את היצורים בני החלוף השורצים ומתרבים בטיפת מים. איש לא חשב שהעולמות העתיקים יותר בחלל עשויים להיות מקור סכנה למין האנושי. אולם מעבר למרחבי החלל התבוננו בכדור הארץ מוחות, אשר לעומתם המוחות שלנו הם כשל בהמות בנות תמותה. תבונות עצומות, קרירות ונטולות רחמים התבוננו בנו בעיניים מלאות קנאה ותכננו אט-אט ובבטחה את תוכניותיהם המכוונות נגדנו."

כך פותח המספר את הסיפור.

מלחמת העולמות הוא רומן בדיוני משנת 1898. הספר עוסק בפלישה של אנשי המאדים לכדור הארץ. כמקור ההשראה לסיפור שימשו כנראה הגילויים האסטרונומיים מאותה התקופה של מה שנראה כ"תעלות" על פני המאדים. הגילויים הולידו השערות לגבי קיום חיים על כוכב זה.

רוב העלילה מתרחשת באזור הכפרי של דרום מזרח אנגליה, באזור לונדון וסביבותיה. העלילה נמשכת על פני כחודש ימים שבהם נחתו החייזרים ברחבי אנגליה.

זהירות – ספוילר מכאן ואילך.

המספר מתחיל בתיאור כלי תעופה גלילי שנוחת קרוב ללונדון, ממנו יוצאים יצורים בעלי זרועות ציד שיורים על האנשים שהתקבצו סביב הגליל באמצעות ”קרן חום“ ששורפת כל מה שבא איתה במגע. המספר נמלט בשלום מבני המאדים, הוא ואשתו נמלטים אל דודניהם בעיירה אחרת, ומשם המספר חוזר אל ביתו. בדרכו חזרה לביתו הוא רואה גליל שני נוחת. הוא מבחין במכונה תלת-רגלית ענקית על הגבעה מולו ולאחר מכן מופיע תלת רגל נוסף, שמתקרב אליו במהירות. ככה מגיעים עוד ועוד בני מאדים אל האזור הזה, עם המכונות המפלצתיות שלהם, ומחריבות כמעט את כל אזור לונדון באמצעות קרן חום ובאמצעות צינור גדול דרכו יורים פגזים מהם עולה עשן שחור שחונק כל יצור חי שנושם אותו.

המדינה שולחת כוחות צבא, ותוקפת את אנשי המאדים, בעיקר באמצעות ארטילריה. למעט הצלחות מינוריות, אנשי המאדים כמעט לא נפגעים. אחד מהתלת רגליים נפגע מפגזי התותח שהצבא יורה בהם ומתמוטט, וקרן החום שעדיין פועלת בעוד המכונה מאבדת שליטה, מרתיחה את מי הנהר.

המספר מתאר איך עשב אדום ומוזר שהביאו עימם בני המאדים נפוץ בכל הסביבה, וכיצד ראה את המכונות של אנשי המאדים צדות בני אדם, ושמות אותם בסל בחלק האחורי של המכונה.

המספר מסתתר יחד עם כומר בבית למשך כשבועיים. עם הזמן דעתו של הכומר מתחילה להיטרף, וכאשר הם רואים כיצד בני המאדים ”אוכלים“ את בני האדם שלכדו בעזרת עירוי הדם שלהם לעורקיהם, הכומר משוכנע שהם שדים שבאו לבשר על בואו של יום הדין. הוא מקים רעש רב, ומחשש שייתפסו המספר מכה בראשו עם סכין הקצבים שבמטבח והורג אותו. לפתע מבחין המספר במכונת העבודה של בני המאדים שהגיעה למקום בעקבות הרעש, הוא רואה מחוש נחשי נכנס דרך החרך בהריסות ושומע אותו גורר את גופתו של הכומר. הוא נכנס למרתף ומתחבא מתחת לעצי ההסקה. המחוש מחפש אחריו בתוך המרתף אך משלא מצא דבר יצא המחוש מההריסות ומכונת העבודה עזבה את המקום. אחרי כמה ימים נוספים מסתלקים בני המאדים מהמקום.

המספר בורח מההריסות אל לונדון הנטושה ופוגש בתותחן שפגש בתחילת הפלישה וזה מספר לו על תוכניתו לחיות תחת שלטונם של בני המאדים באמצעות חיים בתת הקרקע – בתעלות הביוב של לונדון.

לאחר שהוא נפרד ממנו רואה המספר את התלת רגליים עומדים ללא תנועה וציפורים שחורות תולשות מהם נתחי בשר. המספר מתחיל להבין כיצד בני המאדים הובסו - לא בעזרת תותחים או רובים אלא בעזרת חיידקים ארציים שהמערכת החיסונית של בני המאדים לא יכלה לעמוד בפניהם. הוא הולך לחורבות ביצוריהם של בני המאדים ורואה אותם שרועים מתים בשיירות ואת מכונותיהם עומדות דוממות. בסוף הוא מתאר כיצד המין האנושי מתאושש, האנשים מתחילים לשוב לערים ולעיירות ואנגליה חוזרת להיות מאוכלסת.

הספר מותח ביקורת סמויה על הקולוניאליזם ועל יחס בני-האדם לחיות חסרות מגן. הוא מתאר מה היה קורה אם אנחנו היינו נמצאים תחת שליטה של מין אחר.

יצא לי לראות 2 סרטים (אמריקאים) על בסיס הספר. הספר הרבה יותר מרשים. אל הספר הגעתי דרך הגרסה המוסיקלית עם האלבום הכפול של ג'ף ויין משנת 1978. אהבתי אותה בילדותי, ועכשיו חזרתי אליה ובעקבותיה קראתי את הספר. היצירה היא בעיקרה מוזיקה אלקטרונית אינסטרומנטלית, הכוללת מספר שירים נפרדים, ובתוכה משולב הסיפור המקורי. באלבום מככבים כמה מהשמות המפורסמים של התקופה, בהם שחקן הקולנוע ריצ'רד ברטון בתפקיד המספר, וג'סטין היווארד סולן המודי בלוז בביצוע שיר שהפך ללהיט - Forever Autumn. מי שרוצה יכול לגשת אל האלבום השלם דרך הקישור הזה: https://www.youtube.com/watch?v=uJrbz0wiT28&t=4909s
הקישור הזה מכיל את האלבום המקורי פלוס קטעי בונוס שלא היו בתקליט הכפול.

הספר ועיבודיו המאוחרים יותר הפכו את רעיון הפלישה ממאדים ואת המכונות התלת-רגליות לקלסיקה של תרבות המדע הבדיוני.”

“#
אני מניחה שרוב הקוראים שמעו על הספר הזה, שפורסם בשנת 1897 באנגליה ועובד לתסכית בלתי נשכח בארצות הברית בשנת 1938. אורסון ולס (לא חושבת שיש קשר משפחתי) הגיש את התסכית הזה בצורה כה אמינה, שגרם לפאניקת-המונים ולאנשים שברחו מבתיהם בבהלה. יש לספר גם עיבודים לסרטים, עיבוד מוסיקלי ידוע, וכל זה – לסיפור שבוחן, למעשה, את הטבע האנושי.

בוקר קיץ אחד מתחילה פלישה של תושבי מאדים אל כדור הארץ. המספר (איך הוא יודע שמדובר ביצורים ממאדים?) חי באנגליה הכפרית בה נחתו היצורים ומתאר את מה שראה ואת מה שחווה אחיו שהיה סטודנט לרפואה בלונדון. הסיפור נחשב לאחד מסיפורי המדע הבדיוני הראשונים. בתקופה בה מתרחש הסיפור אמצעי התחבורה העיקרי הוא כרכרה רתומה לסוס או סוס בלי כרכרה. רכבות וספינות משנעות למרחקים. גברים עדיין סבורים שמן הראוי "להציל נשים" (לאו דווקא ילדים). תותחים הם כלי המלחמה האולטימטיבי (שסוסים גוררים אותם ממקום למקום). רוכבי אופנים עוברים ברחובות, דופקים על דלתות ומציעים לתושבים לנוס מהסכנה. הסדר הציבורי נשמר בעיקר בזכות השיגרה והכבוד שנותן האזרח לנעלים ממנו.

ולס בחר בכיוון הכי "הגיוני" בתרבות מרובת החיכוכים והעימותים שלנו – מטרת פלישת היצורים להשמיד את בני האדם ולרשת את עולמם. זרים הם מסוכנים – אם באו ממאדים או מסודן. צריך להילחם על "הבית" או לברוח. השאלה למה שיצורים שהורגלו לאטמוספירה ולכבידה שונה מכדור הארץ ירצו לעבור אליו, נענית במשתמע "כי הוא שלנו ולכן אחרים רוצים לקחת לנו אותו..."

הספר גורם למחשבות נוגות לאלה מאיתנו ש"איש תחת גפנו ותחת תאנתו" אינו גורר אוטומטית מחשבה ש"כן, אבל הצד השני רק רוצה מלחמה". ספרות משקפת את הלכי הרוח של התרבות ממנה היא יוצאת והספר הזה אינו שונה: הוא מתייחס לכאוס שגורמת המלחמה, לפריעת הסדר, להתמוטטות החוקים ולייאוש החלשים כאל "אין ברירה. חייבים לשלם את המחיר הזה כדי..." (לנצח, להחזיר להם, להעניש אותם, לנקום בהם)

והספר? מעבר לתובנות שהפקתי מקריאתו, לא נראה לי שהוא הזדקן היטב. אחריו נכתבו ספרים רבים שניסו לתאר את אותו מצב: פלישה של זרים והרס התרבות. יש, כמובן, גם (מעט) ספרים בהם פני הזרים לשלום ושיתוף פעולה. ככלות הכל סופרים הכותבים מדע בדיוני הם אנשים עם רעיונות יצירתיים ומוזרים. אפילו שלום.


0”