“סיפור האנושות כנהר ללא גדות
לא פעם רותקתי מסיפור מעורר השתאות מעברו של אדם, לא כך היסטוריה - סיפור האנושות, למרבה ההפתעה, היא לעיתים משעממת ככרוניקה יבשה, המארגנת מידע באמצעות ציר הזמן, כמו לוח שנה, המלא בהערות ביחס למועדים השונים, בעיה המעלה שאלה מעניינת, מהי משמעות הזמן בסיפור האנושות ?
כרץ, הזמן נתפס אצלי כעניין מרכזי ומהותי, בנורמי, הרץ הפיני הגדול של שנות העשרים ראיתי מודל, כמי שרץ וסטופר עגול בכף ידו, בכדי להיות מודע לזמן בכול רגע נתון, שיעבוד לזמן הכרונולוגי, כך נהגתי, עד שלמדתי שתחושת הזמן האמתית היא זאת הבאה מהקשבה למקצבים הפנימיים, שבמרחבי הנפש, תודעה אחרת ואמיתית למושג זמן סובייקטיבי.
לאמנות התייחסות מעניינת לזמן, השעונים הנשפכים של דאלי, הם ביטוי לתפיסה האנושית, המעוותת את הזמן והזיכרון, ותופסת אותם כזמניים, ומשתנים. שאגאל אומר דבר דומה, יצירתו, הזמן הוא נהר ללא גדות, משקפת מתח בין זמן קונקרטי, כמושג ברור, לזמן סובייקטיבי, כתחושה תלוית מצב רגשי וזיכרון אנושי, כמו הקלישאה, כשנהנים, לא מרגשים איך הזמן עובר, בהיבט הזה, הזמן הוא ללא גבולות, ללא כיוונים, של מוקדם, או מאוחר, מצב בו הזיכרון האנושי וההיסטוריה משתנים ללא הרף.
אחר כך היגעה תור הספרות, מולינה ואנאר, מצעים היסטוריה אחרת, זאת הקופצת קדימה אחורה על פי אסוציאציות באופן שהנושא והקשרו מכתיבים את המסגרת ההיסטורית, בדומה לאופן החשיבה האנושית, ובניגוד להיסטוריה המסורתית הליניארית, הפועלת במסגרת כרונולוגית, הנעה קדימה מהקודם יותר אל ההווה, ובכך היא מכתיבה מסגרת היסטורית, באופן שעלול לקטוע את רצף הרעיון או את הסיפור האנושי.
בעז נוימן מתמחה בתולדות גרמניה שבין מלחמות העולם, תקופה מרתקת ותוססת ומכוננת בעת החדשה, לוקח על עצמו אתגר, לחקור את התקופה הזאת בכלים היסטוריים שונים ופורצי דרך, על ידי הצגת הזמן לא כאדיש לאירועים, אלא כגורם דינאמי, משתנה ומפתיע, תפיסה המושתת על הגות הפילוסוף, מרטין היידגר.
בכדי להגדיר את סיפרו של נוימן, אני מגייס דוגמה מהאמנות, בעבר לקחתי חלק בהקמת תערוכת אמנות שעסקה והתכתבה עם המדיה הדיגיטלית, הגדרתה הייתה תערוכה אקספרמנטלית, ניסויית, המגדירה את שפת האמנות, בוחנת גבולות, ומנהלת דיאלוג עם הטכנולוגיות המודרניות, כך ספרו של נוימן, יוצר שפה חדשה המושתת על חיבור מאתגר בין פילוסופיה להיסטוריה, תוך שימוש במגוון נושאי תרבות, כמו אדריכלות, ציור ספרות, בכך ההיסטוריה הופכת לתחום המשתמש בשפה רב תרבותית ורב תחומית, שימוש מרהיב ומעניין אינטלקטואלית.
התזה הגדולה של נוימן היא סוגיית הזמן ותפיסת האדם את העולם. נוימן הלך רחוק, בניסיון לאמץ מודל זמן משתנה המשפיע על התרחשויות ההיסטוריות ומושפע מהן, מודל בו הווה נטול עתיד, כשחזור תפיסת העולם והזמן של האדם המצוי בהווה ואין ביכולתו לצפות את העתיד, מצב אותו מגדיר נוימן כהשתהות, הדומה לשעון שעצר מלכת, האתגר במודל זמן מסוג זה לנסות ולהבין את האופן שבו מתחולל שינוי, וכיצד הוא ניתפס על ידי האדם ?
נוימן מגדיר שינוי כהתרחשות אירוע שאתו לא ניתן להבין או להסביר במונחים קיימים לאותה עת. שפת הדאדא בהופעתה, יצרה שינוי מהפכני להגדרת האמנות, האנלוגיה לכך, אמורה להיות פרוץ מלחמת העולם השנייה, המהווה רעידת אדמה, אך היא לא מוגדרת בתיאוריה של נוימן כשינוי, מכוון ששפתה מוכרת וידועה לבני האדם, שחוו את מלחמת העולם הראשונה, קושי מובנה שלא מאפשר לנוימן לספר את סיפור האנושות הגדול שבמהותו הוא סיפור של השתנות תמידית, מה שהופך את ההיסטוריה של נוימן לסיפור חד ממדי הדומה לגבינה שוויצרית מלאה חורים שחורים, בולעי זמן.
נוימן יצא לייצר אלטרנטיבה מעניינת לכרוניקה המיושנת של סיפור האנושות, וכפה על ההיסטוריה מודל מעורר פיהוק ונטול מיקוד. נוימן יצר היסטוריה להיסטוריונים, אך לא לחובב ההיסטוריה.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------
התמדתו של זיכרון - סאלבדור דאלי – 1931 http://upload.wikimedia.org/wikipedia/he/1/11/The_Persistence_Of_Memory.jpg
מארק שאגאל - 'הזמן הוא נהר ללא גדות' http://25.media.tumblr.com/tumblr_lx9y6k25EW1qcvnslo1_500.jpg”
