“זה עתה סיימתי את הספר , ובקשתי מעצמי לכתוב עליו, מיד, בלי לחכות, כדי להביע את כל הרשמים ממנו.
ספר דק ,191 עמודים בסך הכל.המספר על תקופה ברמת פוריה, טבריה והתבור,יפו, המושבות ,פתח תקוה וראשון לציון, מלפני מלחמת העולם השניה ועד לאחריה.
האנגלים שולטים בארץ ועדיין חיים עם ערבים.
אבל זה לא העיקר בסיפור.
הסיפור דן ב:
- אהבה ,בגידה, ועונש.
- אהבות נעורים, סודות אמיתיים ומדומים.
- יחסים בין הורים לבנים.
- ובעיקר הענישה העצמית של כל דמות.
במושבה בגליל התחתון, חיה משפחת איכרים. האם, ציירת מחפשת את המיפלט בציוריה.
שני הילדים , עתניאל הילד הגדול ובעיקר שמשון הקטן, הם גיבורי העלילה.
לידם , רליה ( אין טעות דפוס), נערה, אישה הנתקעת למערבולת הארועים, במין משולש לא פתיר.
המיקוד של הסיפור הוא ביחסים שבין שמשון לאימו והנשים אותם הוא פוגש.
יחסים של אירוטיקה ובן לאימו.
לצערי חלק מהעלילה מסופרת בגב הספר ומקלקל מעט.אבל, הסיפור הוא מין חידה, מהוא הסיפור ה"אמיתי", בין שמשון לאימו, ובין שמשון לרגשותיו ועצמו.
הפרישה של הרגשות היא מדודה, שומרת על מתח בין הדמויות מחד, מכסה טפח ומגלה אחר מאידך.
שמשון נשאר ילד כל הסיפור, מתמכר לאהבות ממכרות ורגשות אשם, אותם הוא פותר בהתמסרות טוטלית לעבודה קשה סוחפת וממכרת.
גם הסיום אינו קיטש של HAPPY END, אלא מציאת איזון מפתיע ביחסים ששמשון מוצא עם ניצולת שואה, שברגע הראשון נראה מוזר , כמעט בא לצעוק זה לא פייר. אבל במחשבה שניה, מאוד הגיוניים.
העלילה , שנפרשת היטב, אינה כוחו העיקרי של הספר, אלא כישרון הסופר אורי רום בתיאור רגשות ומצבים בעיקר של שמשון,תוך הצגתם,לעיתים במשפט או שניים.
לדוגמה:
שמשון נשלח ל"תיקון נפש " לצפת. והוא אומר :"שבעה חודשים אני עובד אלוהים ואלוהים אינו משיב לי.."
או:תיאור בעל פרדסים בפתח תקווה :"הוא צוחק ובטנו צוחקת איתו".
יש קטע המדבר על כישרונו של שמשון: ארביב, מעביד וחבר , מבקש משמשון לצייר את אישתו בטי. שמשון מסרב ואומר כי לא צייר מעולם אישה.
אומר לו ארביב " את הכנרת ציירת?"
"כן"
"אז אישה ציירת. כבר ראיתי בתמונות שלך איך יצאה. בדיוק כמו אישה, עם השקט ועם הסערה ועם הכעסים ועם ההתרצות ועם הכל".
רגשותיו של שמשון מתוארים נפלא בהיותו פועל והוא מוזמן לארוחות ערב שבת אצל בעל הבית:
"ואל סעודת השבת הבאה איני הולך. מראה משפחתם החמה בליל השבת ההוא כשהייתי אצלם, נועץ בי עצבות וקנאה, ואת קנאתי אני מוחק בכוח, אבל היא מציצה מאחד מחדרי נפשי ושוחקת לי".
ויש עוד.
הספר דרש מממני התמודדות,כיפית, מאתגרת ששכר גדול בסיומה.”

“ספר “קיץ אנגלי” מאת אורי רוֹם, בהוצאת אפיק התאהבתי כבר בעמוד השני.

זה סיפור על משפחה, והוא מתחיל כשהאב ושני הבנים שיושבים שבעה על האם. התקופה היא בין שתי מלחמות העולם, והמקום הוא מושבה בגליל התחתון.

האם לא מתחברת להוויה הכפרית בפלסטינה החמה, ודבקה בציוריה כמפלט מהחיים. הציור הוא עניין שמושך אליה שני קצינים אנגלים.

הבנים נלחמים על אהבת ההורים, האחד שחרחר והשני אדמוני, והסופר מנסה לקשור בין היריבות בינהם ליריבות קין והבל.

יש נערה אחת, ששניהם אוהבים, בת השכנים, ויש גופות.

יש גם אבא שתקן שלא יודע להתמודד עם אשתו וילדיו, ושכנים. כמו בכל מקום - קצת מרכלים, קצת מעלימים עין, וקצת גם תומכים.

לשמחתי הסיפור לא נופל למלכודות הנוסטלגיה הדביקה, אלא מציג מציאות של אנשים קשים, שחיים בזמנים לא פשוטים, שמערכות היחסים בינהם טעונות. כמו בהרבה משפחות, אני חושבת.

והעברית -

העברית הלא מתחנפת, הוותיקה והמדוייקת, שנוגעת בדיוק ברגש ולא מעמיסה עליו. והכתיבה שמביאה את המילים בקצב נכון, כמעט כמו שירה. עם משפטים קצרים ורווחים לנשמה.

“על מעיי המתהפכים בי אני מצווה שיירגעו, אבל הם מתכווצים בחלחול של זעם, יודעים בדיוק את אשר התרחש מעבר לדלת.

ושקט.

אבא ממשיך להביט אל הפרוזדור והשקט הבא משם מרגיעו”

את העברית הזאת אני אוהבת, ישירה ופוצעת. כמו הסיפור שהיא מביאה במשפטיה. וכאן מתחברות שתי אהבות גדולות שיש בי:

לשפה העברית, ולארץ הזאת, ולנופיה.

וההמלצות שלי הן:

אחת – לקרוא את הספר הזה כי הוא כתוב טוב, כי הסיפור הוא שלנו, של מקום הזה שאנו חיים בו.

שתיים – ליסוע לגליל התחתון, כי זה אזור קסום. בין כפר תבור לכינרת הנופים מהפנטים ממש, וזהו ערש תרבותינו במקום הזה.

שלוש – לא לקמץ באהבת הקרובים לנו.

מקווה שתהנו כמוני.”

“ספר טוב. הנושא קצת מוכר מספרים אחרים. אבל ספר מהנה.
מומלץ”