מבוא לגן עדן עוסק בתופעה חברתית בעלת הד תקשורתי נרחב – בתי הדיור המוגן המשמשים כבתיהם האחרונים של הזקנים בחברה.
בתקופה שבה תוחלת החיים עולה והאדם מחפש לעצמו חיים בעלי איכות, פשר ומשמעות, סגנון החיים המוצע במקומות האלה מבטיח לענות על הציפיות לעת זיקנה.
אבל הספר הזה מסיר את העטיפה הנוצצת שעוטפת את סגנון המגורים הזה;
הוא מאפשר לנו להציץ לחייהם של בני האדם החיים בהם.
בשבע שנות מחקר חבשה אביבה קלפן בו-בזמן שני כובעים – של חוקרת ושל מנהלת – וזה אפשר לה להגיע לממצאים שאי אפשר היה לחקור בדרך אחרת.
הממצאים מצביעים על קיומו של פרדוקס הכרוך בחיים במקומות האלה, שבהם משמשים בערבוביה פעילויות תרבותיות מגוונות, יכולת כלכלית, דימוי של חיים מלאי פעילות וקשרים חברתיים, לצד מצוקות קיומיות ותחושות של בדידות מעיקה, חרדה ואי-ודאות.
שאלות רבות עולות כאן.
למשל, ההבדל בין סגנון המגורים הזה ובין בתי האבות הרווחים במקומותינו, האינטרסים הכלכליים המניעים את התופעה ו"הדימוי הרצוי" שהם יוצרים כנגד מציאות החיים היום-יומית הרווחת בהם.
ממצאי הספר מלמדים שזו זירה ארגונית מורכבת, בעלת סתירות פנימיות מובנות:
מצד אחד, ישנו רצון להתגורר במקום שאמור לספק סדר, שליטה ומשמעות בחיי היום-יום כמענה להרגשת הכאוס האופיינית לזיקנה;
מצד אחר, האילוצים המבניים של המקום הזה גורמים לשלילת זהויות ולנטישתן, תוך כדי ניסיון לשרוד במציאות שאינה מאפשרת הזדהות, בין השאר לנוכח חרדת המוות השורה על הכול.

מבוא לגן עדן עוסק בתופעה חברתית בעלת הד תקשורתי נרחב – בתי הדיור המוגן המשמשים כבתיהם האחרונים של הזקנים בחברה.
בתקופה שבה תוחלת החיים עולה והאדם מחפש לעצמו חיים בעלי איכות, פשר ומשמעות, סגנון החיים המוצע במקומות האלה מבטיח לענות על הציפיות לעת זיקנה.
אבל הספר הזה מסיר את העטיפה הנוצצת שעוטפת את סגנון המגורים הזה;
הוא מאפשר לנו להציץ לחייהם של בני האדם החיים בהם.
בשבע שנות מחקר חבשה אביבה קלפן בו-בזמן שני כובעים – של חוקרת ושל מנהלת – וזה אפשר לה להגיע לממצאים שאי אפשר היה לחקור בדרך אחרת.
הממצאים מצביעים על קיומו של פרדוקס הכרוך בחיים במקומות האלה, שבהם משמשים בערבוביה פעילויות תרבותיות מגוונות, יכולת כלכלית, דימוי של חיים מלאי פעילות וקשרים חברתיים, לצד מצוקות קיומיות ותחושות של בדידות מעיקה, חרדה ואי-ודאות.
שאלות רבות עולות כאן.
למשל, ההבדל בין סגנון המגורים הזה ובין בתי האבות הרווחים במקומותינו, האינטרסים הכלכליים המניעים את התופעה ו"הדימוי הרצוי" שהם יוצרים כנגד מציאות החיים היום-יומית הרווחת בהם.
ממצאי הספר מלמדים שזו זירה ארגונית מורכבת, בעלת סתירות פנימיות מובנות:
מצד אחד, ישנו רצון להתגורר במקום שאמור לספק סדר, שליטה ומשמעות בחיי היום-יום כמענה להרגשת הכאוס האופיינית לזיקנה;
מצד אחר, האילוצים המבניים של המקום הזה גורמים לשלילת זהויות ולנטישתן, תוך כדי ניסיון לשרוד במציאות שאינה מאפשרת הזדהות, בין השאר לנוכח חרדת המוות השורה על הכול.