“דיאלוג של אלוהים עם ההוצאה לפועל:
אלוהים: היום הוא היום, גש תביא את פלוני בן פלוני
מלאך המוות: אוקיי, באיזה שעה ירצה אותו אדוני?
אלוהים: רגע...נחשוב....נראה לי אחרי מנוחת הצהריים, סביבות השעה 16 אוליי?
מלאך המוות: לא, לא יכול בשעה הזו...תנסה להקדים, יש לי עוד איזו 3 להביא, אתמול לא הספקתי
אלוהים: טוב.. טוב.. נו, מזה משנה ? שעה לפה או לשם ממש לא תשנה
אייך מסבירים לילד קטן שהאדם שהוא כל כך אהב פרש כנפיים והפך למלאך?
כיצד מתמודדים עם ילד קטן שמצפה ומחכה על יד שער הגן לפנים המוכרות שלא יגיעו עוד?
אייך מתחילים לחיות את השגרה עם הילדים כשאתה עצמך עדיין מרוסק ומפורק לרסיסים?
רב הנסתר על הגלוי, רבות השאלות שלהן אין תשובות...
למה? מדוע? וכיצד? אייך ייתכן שדווקא הוא אבד....דווקא הוא נלקח?
נכון שאומרים שאלוהים קוטף את כל הפרחים, את הטובים ביותר בפינצטה הוא בוחר....לך תריב אתו, לך תנהל משא ומתן אתו...
וככה יורדת לה הפקודה לביצוע, והאדם האהוב עלייך, פשוט נקטף השמימה, כמו פרח נדיר, כמו בסרט רע עם במאי גרוע מתחילים להם חיים זרים...מנוכרים...עצובים...כואבים....
כמבוגר אתה לא מסוגל להכיל את האבדה, את עוצמות הכאב שמחלחלות לך בלב, בנשמה, ובעיקר בכל נשימה ונשימה....
ואז אתה מסתכל ורואה מול עינייך, זוג עיניים קטנות, דומעות, עם מבט עצוב שאתה יודע שאין לך שום אפשרות בעולם לשנות! אתה יודע בתוך תוכך כי זה המבט שיהיה מעתה ואילך....
והשתיקה? השתיקה הכואבת, זו שמחלחלת, שתיקה כואבת של ילד קטן שמתגעגע....שאינו מבין מדוע? אינו מבין מדוע פתאום מתמלא הבית באנשים זרים, בדמעות שזולגות, ובזעקות שבר נוראיות...הוא בסך הכל ילד, ילד קטן....שמניח את ראשו על כתפך, את כף ידו הקטנה הוא מכניס לתוך ידך, ופשוט שותק!
החיים חזקים מהכל? נו באמת, במה? בזה שאנו אוכלים ושותים? בזה שאנו יוצאים לעבודה? בזה שהילדים גדלים ומתבגרים?
איזו קלישאה!
אנחנו פועלים על אוטומט, כמו במכונית מרוץ ללא מעצורים, מתקתקים, והכל ללא שום שמחת חיים...הכאב הוא תמידי, הכאב הוא נצחי, הכאב הוא מעתה ולעולם!
אם יש צדק בעולם, שיראה את פניו ועכשיו!
אם יש צדק בעולם, אז למה הטובים תמיד נפגעים?
אם יש צדק בעולם, למה יש כל כך הרבה כאב?
אם יש צדק בעולם, אז למה אתה לא כאן??!!!
השמים של סבא, ספר רגיש במיוחד, על התמודדות של הילדים עם השכול, עם המוות, עם האבדון..”
