ב-23 באוגוסט 1942 הגיע ויירניק (1887-1972) מכיכר השילוחים בוורשה לטרבלינקה. ויירניק היה אז כבן 52, נגר-טפסן במקצועו, והיה אסיר בטרבלינקה עד ה-2 באוגוסט 1943, עת השתתף במרד במחנה ההשמדה. ויירניק היה דמות מרכזית במרד. מפקדי המרד ניצלו את ניידותו בין חלקי המחנה בגין עבודתו כאיש תחזוקה. לאחר המרד ברח וייניק לוורשה והצטרף ל'ארמיה לודובה' (הצבא הפולני הלאומי) בזהות פולנית בדויה.

בראשית 1944 כתב בפולנית את 'שנה בטרבלינקה', כעדות על למעלה מ-11 חודשי תופת וייסורים בהם חזה ברציחתם של כ-870 אלף בני עמנו. במחתרת הפולנית הודפסו כמה אלפי עותקים ע"י אנטק צוקרמן, ובמאי 1944 הוברחו מספר ספרים לאנגליה ולארה"ב, שם פורסם החיבור עוד באותה שנה.

בארץ ישראל תורגם הספר לעברית ע"י אנטק צוקרמן, וראה אור ע"י ההסתדרות הכללית בשנת 1948 בשם פנקס קטן.

סיפור חייו של ויירניק הנו מרתק וייחודי כשלעצמו וראוי שייכתב. אולם בין דפי ספר זה מגולל ויירניק את שראה במשך 11 חודשי תופת וייסורים, בהם חזה בהשמדתם ורציחתם של מאות אלפי היהודים בתאי הגזים. זאת על שום פשעם היחידי – היותם יהודים. אין מילים שיתארו את הימים הנוראים ביותר בתולדות האנושות באופן קודר ומדויק יותר מכפי שעשה זאת ויירניק בכתיבתו המיוחדת, הקשה, העשירה ומעוררת ההשתאות.