שלומית וישראל מירון

2 ספרים

שלומית: ישראל, שמעת? ישראל: כל פעם שאת אומרת "שמעת?" אני קופץ לדום. שלומית: רוצים שנספר על עצמנו לדף סופר בסימניה. ישראל: גדול עלינו..... דף סופר! כולו רצינו לספר ספורים שחבל שישכחו. שלומית: כן, חווינו לא מעט במשך חמישים שנותינו המשותפות. ישראל: את באת מתל אביב ואני באתי מצפת ונפגשנו בקיבוץ. שלומית: שם נשארנו עד היום! ישראל: באותו קיבוץ? שלומית: מה פתאום? אבל הרוצה לדעת כדאי שיקרא את הספר שלנו. ישראל: את מתכונת ל"בין מטאטא לשוקת". מאיפה בא לך השם הזה? שלומית: מהרעיון המרכזי של הספר – המתח שיצרה ההפרטה בקיבוצים, בתפיסת החיים השיויונית בארץ... פעם היינו מטאטא – ישר זקוף! היום אנחנו שוקת! משהו שלכשעצמו הוא כלי ריק ישראל: אל תהיי כל כך פסימית. הספר הוא אופטימי וצבעוני ומחמם לב. ישראל במיטבה. למען האמת זו מטאפורה משעשעת. לא משהו בנוסח: בXXX הקמנו את האוהל הראשון וכו' שלומית: שוב נסחפת! ביקשו שנספר על עצמנו לא על הספר!! ישראל: מה כבר יש לספר על עצמנו? שלומית: שיש לנו קרחת, שהיית קאובוי, שגדלת זיתים והיום אנחנו פנסיונרים ישראל: ולמה על עצמך את לא אומרת דבר? שלומית: על עצמי? עלינו? מוזמנים לבית-ניר להכיר אותנו.