“הלילה הנצחי, נכתב בידי אליסטר מקלין בשנות השישים המוקדמות, זאת אומרת שהספר הזה הוא מהדורה חדשה לספר ישן.
אני בטוח שקראתי אותו אי שם בשנות השבעים המאוחרות, כשאר ספריו של מקלין שהיו במקום טוב במצעד הלהיטים של אז.
עכשו, במבט מאוחר, כשאנחנו זקנים וחכמים כמו שמספרת האגדה של פסח, אנו מתחילים לקלוט את רמות הזבל שהאכילו
אותנו הוצאות הספרים של שנות ה-60 וה-70.
העיניין הוא, שבחיים צריך ללכת עם הפנים קדימה, ולא לסובב את הראש לעבר ולתת לרגשות של נוסטלגיה לשטוף את מוחינו.
בוא נדבר גלויות חברים, ספרי מקלין הם מסחור מצמרר של אותו רעיון, בקווים כליים אפשר לתת את המסגרת הזאת: במקום
בודד ( אי שם בקוטב, הג׳ונגל, במדבר, וכו׳), נפגשת קבוצת אנשים( מדענים, אנשי עסקים, לוחמי קומנדו וכו׳), ביניהם נמצא בוגד/ ים
שפועלים למען איזה שהו צד נסתר ( נאצים, קומוניסטים, קבוצה בינ״ל של משקיעים, קבוצת אינטרסים אחרת, וכו׳), שמטרתם להכשיל את
המשימה בכל מחיר, על ידי רצח, חבלה, וכו׳ אבל גיבור הספר מצליח בעזרת תחכומו , אומץ ליבו, האימון המתקדם שקיבל, ושותף אחד או שניים,
שתוך כדי מאבדים את חייהם, עד הסוף השמח, שבו מגלה הגיבור את הרעים, ומחסל אותם ומצליח להביא את הניצחון.
טוב, קראנו ספרים רבים שנכנסים לשבלונה הזאת, כמו לדוגמה, תחנת זברה אינה עונה, תותחי נברון, ועוד.
מסקנה סופית, קראת ספר אחד, כאילו קראת את כולם.
לא ספר גרוע, פשוט ספר משעמם, כנראה נחזור לעסוק במה שאני אוהב לקרוא באמת.
טוביה”