“אני מאד מכבד את אמנון לורד וקורא בשקיקה את כל מאמריו ב"ישראל היום". אבל הספר הזה הוא לא ספר טוב. לורד נטפל באבנרי על כתבים מגיל 18 (בהם הביע הערצה להיטלר), מחטט אחרי מסרים נסתרים (ובעיניי, באופן לא משכנע) במטרה למצוא כוונות זדוניות חבויות ולקשר את אבנרי לקונספירציות ולמרגלים סובייטים.

אבל שלא בדומה לספר גרוע מן השורה, שהוא בדרך כלל סתם ספר גרוע, את הספר הזה אני חייב לזכות בתוצאה טובה: הוא חשף בפני את "העולם הזה", שבועון שאבנרי הוציא לאור אף ערך מ-1951 עד 1992, שעל הכתוב בו מבוססות רבות מתיאוריות הקונספירציה שטווה אותן אמנון לורד. (יש ארכיון באינטרנט
thisworld [נקודה] online,
כדאי!)

ניגשתי לאותו ארכיון, בהתחלה, כדי לבדוק את האשמותיו של אמנון לורד, אבל נשארתי שם הרבה מעבר למשוער כי, מסתבר, זה היה עיתון מצויין. קראתי על פרשת קסטנר, על המלחמות, על עלייתו של בגין, על משבר הבנקים של 1983 (נושא שמאד עניין אותי בזמנו). קראתי את "זה קרה ב-1975", סיפור היסטוריה בדיונית שפרסם אבנרי ב-1954 על השתלטות פשיסטים על ישראל, מה שאמנון לורד רואה בו מפתח לפינות האפלות ביותר שבנשמת אורי אבנרי.

אפשר לומר, שעד שהגעתי לסוף 290 עמודי הספר, הספקתי לקרוא כמות דומה של עמודי וויקיפדיה (רקע למלא חסרים בידיעותיי) ועוד כל הקריאה ב"העולם הזה". ללא ספק, בתור ספר גרוע, זה ספר מעולה!

רוצים לשמוע דעתי על "העולם הזה"? עיתון שמאלני, ללא ספק. אבל הוא לא היסטרי כמו "הארץ" של היום. הוא נצמד לעובדות ומשקיע בגילוי חומר עובדתי — מה שפעם נחשב "עיתונות" והיום די נכחד (גם בימין, לצערי). המאמר הארוך על קסטנר, שאמנון לורד רואה בו כל מני מסרים אנטי-בנגוריונים וחתרנים, נראה לי לגמרי מאוזן, ענייני, ומעל הכל מרתק.

לצערי לא הכרתי את "העולם הזה" במשך חייו. חבל. אני זוכר אותו על מדפי הקיוסקים, אבל ממראה עמודי השער הסנזציונים מה, סברתי — לא בצדק! — שמדובר בעיתון לא רציני. לא הבנתי כמה מעט העיד המראה על התוכן.

התחלתי באומרי שאני רוחש כבוד לאמנון לורד. ואני עוד רוחש לו כבוד, אפילו אחרי הספר הזה. סולח לו. זה לא כאילו הוא יצא לרמות אותי, הרי הוא נותן גילוי נאות:
"הערצה-שנאה, זה מה שהרגשתי הרבה שנים כלפי אבנרי." (עמוד 41) ואולי...נו, בלי אולי, זה ללא ספק...אורי אבנרי האיש היה יותר שמאלני ורדיקאלי מהעיתון שלו. "העולם הזה" היה יותר מבטאון, זה היה פרנסה! לכן, בהעדר סובסידיה מאיזו מפלגה (מה שקיים את "על המשמר" למשל) ובהעדר כספים מ"הקרן לישראל החדשה" או מג'ורג' סורוס או מ-USAID, נאלץ אבנרי למתן את תוכן העיתון, לכוון פחות או יותר לעבר מרכז הכובד הישראלי. מה שמן הסתם גם מסביר את מראה עמודי השער שכל כך הטעו אותי.”

“מעורר מחשבה, לא רק על העבר אלא על ההווה.
הספר מציג את התפיסה כי כדי לתת לאידאולוגיה ( קומוניסטית, נאצית או אחרת) להצליח, עליה לפעול במדינות נייטרליות במסווה. שוחרת שלום , דואגת לחלשים ועוד. אין להזכיר בשום פנים ואופן את היעד המקורי. מה עוד שיעד זה לא ידוע לפעילים מלמטה.
מה שלנין הגדיר " אידיוטים שימושיים".
הטענה של הכותב היא כי בעצם בארץ היו גופים קומוניסטים ושמאלנים קיצוניים, זמן רב לאחר קום המדינה, בהם יוצאי מפ"ם ו.. לח"י.
ההנחיות לפעילותם הגיעו באמצעות ישראל בר שהיה סוכן קומוניסטי ועוד.
לרובד זה מתווספת אג'נדה וקו עצמאי של אורי אבנרי.
אבנרי , בעל עין חדה וחושים פוליטיים מחודדים, רואה את התמונה הפוליטית הסינאפטית.הוא מנבא בהרבה מקרים תהליכים עתידיים. בזה חוזקו.
מאידך הוא מתייחס באמביוולנטיות לאידאולוגיה הנאצית, תוך יצירת אנלוגיות בינה לבין הציונות.

אמנון לורד בוחן את ההתפתחות הפוליטית אידאולוגית של אבנרי על פי שלבים ונקודות ציון מוגדרים:
- התמיכה של ברית המועצות בישראל ועמדת אורי אבנרי
- השינוי בעמדה והתפנית של הגופים בארץ.
יש עוד המון דוגמאות.
המוזר בכל המבנה המתואר כי אנשים אלו אינם נבדלים ממהלך העשיה השוטף בארץ, אלא, מהווים חלק בלתי נפרד ממנה ולעיתים הם חלק מאושיות המימסד.
לדוגמה מתי פלד שהיה אלוף עד לאחר מלחמת ששת הימים.או מאיר פעיל.
ובאשר להרהורי על המצב כיום.
כשאני שומע היום דעה כזאת או אחרת, איני יודע מה המניע שלה ומה שורשיה.
למעט אולי המתנחלים שאומרים בצורה גלויה מה דעתם ( ואני יכול לא להסכים או להסכים איתה), הרי שאר הדעות עטופות במין צדקנות שקשה לעמוד בה על מניעיה האמיתיים.מי בוחש בצלחת של מי? מי מכווין את מי?
אזכיר דוגמה אחת. לפני כחודשיים החלה מקהלה מתוזמרת על הנושא התקיפה של הכורים באיראן.
ושוב בלי לקבוע עמדה לנושא עצמו , האם שאלנו את עצמנו האם אנחנו מובלים? יש מי שמנגן על התזמורת או שזהו " תהליך ספונטני".
ולבסוף גם על הכותב והספר.
ההצגה והניתוח של הנתונים היא חד צדדית. אולי מקוצר זמן אין כאן הצגה של דעות " אחרות".
לדוגמה : אם מתי פלד הוכוון מבחוץ , הרי הוא צריך היה להתנגד למלחמת ששת הימים. או שהוא מוגדר כ" אידיוט שימושי" על ידי המחבר , לא יודע.
וקצת לחלקיו הספרותיים.
הספר רהוט, אינו מכביד על הקורא, מענין ומעורר מחשבה.
אני ממליץ לכל אחד לקרוא אותו כי גם אם הנך ,
הקורא משתייך למחנה כזה או אחר,קריאה בראש פתוח של הספר תעדן את תפיסתך ותחדד את יכולת הביקורת שלך במיוחד כלפי דוברי המחנה שלך.
ואני התקוע באמצע שואל " אנא אני בא?".”