“כותרת הספר "עולמה של ספרות האגדה" קצת מטעה מכיוון שהספר לא מתיימר להציג את ספרות האגדה העצומה בהיקפה אלה מתמקד בסקירת העולם הספרותי והתרבותי שמקיף את ספרות האגדה, העולם הספרותי שהיה קיים לפניה, בזמנה ואחריה. הספר מנסה להציג חלק מן הזיקות שבין עולם האגדה של חז"ל לבין הספרויות והתרבויות האחרות שהקיפו אותה. לא ספרות חז"ל היא מרכז הספר אלה העולם בו נוצרה והתקיימה.
חז"ל העמידו לעם ישראל את ההלכה שלו (המשנה והתלמוד), עיצבו את סידור התפילה, חיברו פיוטים, פירשו את המקרא ותרמו את חלקם לספרות האגדה. קשה להגדיר בדיוק מהי האגדה, אך באופן כללי ניתן לומר כי כל מה שלא נכנס להלכה, לסידור ולתפילה הינו בגדר אגדה. מבחינה כרונולוגית הספר עוסק בטקסטים שנכתבו החל משנת 330 לפנה"ס (כיבושי המזרח ע"י אלכסנדר מוקדון) ועד המאה ה-14, יותר מ-1500 שנים של יצירה ספרותית. תחילת התקופה מציינת את התבססותה של התרבות היוונית באיזור המזרח ותחילתה של התקופה ההלניסטית, באותה התקופה החל תהליך ארוך ומורכב של חתימת המקרא. המאה ה-14 נבחרה כנקודת סיום מכיוון שבה נוצרו החיבורים המסכמים את ספרות האגדה של חז"ל.
ספרות האגדה נוצרה ברובה בארץ-ישראל (בניגוד לדעה הרווחת שנוצרה בבבל). מתברר שגם רוב דברי האגדה שבתלמוד הבבלי מקורם בארץ ישראל.
מכאן המחבר מקדיש כל פרק לקבוצת ספרים מרכזית שהשפיעה על ספרות האגדה. פרק אחד עוסק בספרים החיצוניים, זה שם כולל ללמעלה מ-30 חיבורים, שנכתבו בידי יהודים, בעיקר בארץ ישראל, בתקופת הבית השני ובדורות הראשונים שאחרי חורבן הבית. למעשה ספרים שלא נכנסו למקרא מסיבות שונות מצאו עצמם בחוץ, מכאן השם הספרים החיצוניים.
פרק אחר עוסק בספרות היהודית-הלניסטית. ספרים אלו נכתבו בתקופה מקבילה לתקופה שהספרים החיצוניים נכתבו. ספרים שנכתבו במקורם ביוונית על ידי יהודים כשמטרתם העיקרית היא החצנת תורת ישראל והצגתה בפני העולם.
פרק שלם מוקדש ליצירתו של יוסף בן מתתיהו שהוא המרכזי והבולט ביותר בתוך קבוצת הסופרים היהודית-הלניסטית.
פרק אחר מוקדש לכתבי ים-המלח, פרק נוסף לתורת הסוד (תורת הנסתר, מיסטיקה). הפרק הבא מוקדש לממצאים ארכיאולוגים ואומנותיים אשר עוזרים להבין את העולם שהקיף את חז"ל. עוד פרק עוסק בתרגומי המקרא והפיוט. פרק הבא הינו על ספרות ההלכה, וזה שאחריו על הספרות הנוצרית הקדומה. הפרק האחרון מציג את הספרות השומרונית והמוסלמית בתקופה.
לסיכום, אם אתם מחפשים ספר על ספרות האגדה עצמה זה לא הספר בשבילכם. אם אתם מחפשים ספר שיתן לכם רקע ומבוא לעולם (בעיקר הספרותי) בו צמחה ספרות האגדה אזי ההנאה מספר זה מובטחת. למי שלא בקיא בתחום הספר הזה מרכז היטב את החומר ומגיש חומר אדיר בהיקפו בצורה מרוכזת ומעניינת. סוף הספר מכיל ביבליוגרפיה טובה המחולקת לפי פרקי הספר. שווה קריאה.”

“מזמן לא נתקלתי בספר שהפער בין התוכן שלו לבין הציפייה שלי מהכותרת שלו גדול כל כך.

חשבתי שזה ספר מבוא לספרות האגדה והמדרש של חז"ל, אך הוא לא.
את כל מה שמתאים להיות במבוא כזה דחס המחבר לפרק אחד קצרצר, שלא לומר מקוצרר (מהי האגדה? מי כתב אותה? מתי? איפה? הופ, סיימנו את המבוא).

אז מה יש בספר?
ד"ר שנאן (מבטאים כמו: שין-אן) פורס את מערכת הזיקות שבין ספרות האגדה והמדרש - שהוא מניח שהקוראים יודעים ומכירים היטב - לבין כתבים אחרים בני הזמן הסובבים אותה (תיכף אפרט מהם).
הטענה שלו היא שכדאי להכיר היטב את כל הכתבים הנ"ל כדי להיטיב להבין את מה שחז"ל חשבו וכתבו. והוא גם מבטיח להביא דוגמאות רבות שימחישו את הזיקות האלה.
ובכן, אהמ אהמ, זה לא מצליח ברוב המקרים.

שנאן טוען לדוגמה שהכרת כתבי כת מדבר יהודה / ים המלח עשויה לשפוך אור על אגדות חז"ל והמדרשים. אבל הדוגמאות המעטות שהוא מביא לא משכנעות.
כנ"ל בנוגע לכתבי ראשוני הנצרות ואבות הכנסייה, היהודים ההלניסטיים, השומרונים, המוסלמים (תמוה לגמרי), האמנות בת הזמן (דוגמאות חלשות ומקריות), וכתבי המיסטיקנים הראשונים.
זה לא עובד וזה לא משכנע. לפחות אותי זה לא שיכנע.
סליחה, זה אפילו לא נראה לי כל כך חשוב.
ייתכן שיש כאן הצעת עבודה לתלמידי מחקר, אבל לקורא הסקרן שפשוט רוצה להכיר את דרכי היצירה של האגדה ולהתוודע לתכניה המגוונים והעשירים זה לא מספיק משכנע ונדמה לי שגם לא כל כך מעניין.

אמנם בשלושה פרקים הוא מצליח להראות זיקה ממשית, ואז זה יפה.
שנאן מראה שיש זיקה הדוקה בין חז"ל לבין יוסף בן מתתיהו. במובנים רבים יב"מ הוא "גרופי" של חכמי התקופה, או בפשטות - תלמיד שלהם, ולכן בכתביו אפשר להבחין לעתים קרובות ברעיון חז"לי.
כמו כן שנאן מצליח להראות זיקה יפה בין האגדה והמדרש לבין התרגומים הארמיים בני הזמן וכן לספרות העממית שנוצרה אז ע"י דרשנים בבתי הכנסת.
נחמד.

לסיכום - יש ספרי מבוא לאגדה ולמדרש טובים בהרבה מהספר הצנום הזה (לדוגמה מאת יצחק היינמן, יונה פרנקל, עפרה מאיר), וגם לשנאן עצמו יש ספרים טובים ממנו.
כנראה שהספר מתאים למתעניינים בלבד, וגם להם - לא חובה.”