ביום קיץ אחד ב-1937 נפרד הקומיסר הצעיר בוריס ביביקוב משתי בנותיו בנשיקה ומיהר למכונית השרד השחורה שחיכתה לו בחוץ. מאז משפחתו לא ראתה אותו עוד. חבר המפלגה המסור, שנעצר בידי המשטרה החשאית של סטלין, הודה בסדרת פשעים מופרכים נגד המהפכה. אשתו, שהוכרזה כ"אויבתהעם" מכוח קרבתה אליו, נשלחה לגולאג והשאירה את לודמילה ואת לנינה הקטנות לבדן בעולם קר ועוין. שנתיים לאחר מכן, לאחר שהופרדו בתוהו ובוהו של מלחמת העולם השנייה, נפגשו האחיות שוב בצירוף מקרים נדיר בעיירה קטנה מוכת רעב ששימשה אכסניה ליתומי מלחמה.

לודמילה למדה ועבדה במוסקבה, שם גם פגשה את מרווין מתיוס, אנגלי צעיר שהשתלם בהיסטוריה רוסית. הק-ג-ב ניסה לגייס את מתיוס לשורותיו, וכשנכשל - מנע את נישואי הזוג וגירש את מתיוס לאנגליה. במשך שש שנים שמרו השניים על גחלת אהבתם באמצעות מכתבים וטלפונים ולא זנחו את התקווה להתאחד מחדש.

כמה עשורים מאוחר יותר משחזר אואן מתיוס, בנם של לודמילה ומרווין, את גורל סבו בעולם האימים של טיהורי סטלין ואת סיפור האהבה שלו הוריו. זהו סיפור על רוסיה של אז ושל היום, ועל אהבה גדולה.