“3 ביקורות 18 הצעות מכירה, סבבה לגמרי, ספר קליל חמוד כייףףף לגמוע אותו כמו שקואלה כתבה, בעצם קראתי בערב אחד אפילו הצלחתי ללכת לישון מוקדם בלילה ההוא, אולי גם חלמתי חלומות ונלחמתי פחות ב יתושות, כן כשבאה לכתוב על הספר אז דבר ראשון עולה לי השם שלו כרגע כיוון שמה משמעות השם לגבי הספר אינלישמצ מה שכן הללויה זאתהי מילה שהנני משתמשת בה הרבה בכלל הרבה בזמן האחרון ואבא שלי עליו השלום זכר צדיק לברכה השתמש בה גם אפילו שכפר בדת ובאלוהים נו מנקודת המבט האישית שלו, אז וואלה אוהבת הללויה מאוד ומרמלדה זה טעים בעיקר תוצרת בית וגם של חברות מסוימות ומרוחה על חמאה מלוחה ופרוסת לחם חלה ווטאבר ואני נימנעת מזה בזמן האחרון מאוד בזכות הימנעותי אני ניראת יותר טוב ומקבלת מלא הערות חיובייות, בכל אופן שם תמוהה ולא מתחבר וגם הסיפורים הכתובים בשיא הפשטות עלינו בני האדם בני האנוש לא מתחברים ועם זאת מאוד מחוברים בכל סיפור אפשר למצוא הקשר חמוד לחיים האישיים, נו סתם כרגע בא לי על המשפט הזה, בכל אופן ספרות ישראלית נשית כמו שאני אוהבת ולא זוכרת את שמו של המגיב ומבקר ביקורות שכתב רמת ידיעות, עדיין יש בו חוכמת חיים, תאחלס קואלה כתבה די הכול ממש חמוד עליו. אלך להחזיר אותו בקרוב במהרה בימינו למדף הספרים בגינת פוליטי, תענוג על הסיפריות בשכונה ציבוריות לכול דיכפין בלי הרבה תיסבוכות אשריי שזכיתי.
שיהיה לנו שבוע טוב מבורך קסמנרפא, יום ראשון שמח, 23-10-2022 12:18 אני בין לבין ואיזה יופי שפתחתי את המחשב בשביל דבר אחד וגלשתי לדבר אחר.
התנצלותי בפני כל מי שלא ערכתי לפסקאות. שאו ברכה וראו טוב.
זוכרת את שאול, בהתחלה נירתעתי ממנו אחר כך בהמשך ממש נהנתי שהספר זורם וקליל וניקרא בקליקלותוש.”

“סיימתי את הספר הזה בשלושה ימים, מה שמעיד על קלילותו ועל השפה הקולחת והיפה.

הספר בעצם מורכב מארבעה חלקים, כל חלק מספר את סיפורה של דמות אחרת והחלק הרביעי מתאר משפחה שלמה. הסיפורים הם סיפורים מהחיים, ממש יומיומיים והרגשתי שחלק מהדברים הם סוג של טאבו – שאנשים חושבים אותם ומרגישים אותם אבל לא מעיזים להגיד. הכתיבה היא בפרקים קצרים קצרים, בחלק הראשון יש פרקים שמכילים רק כמה משפטים בודדים, מעין אנקדוטות, כמו רשימה. רסיסי סיפורים מהחיים. כל חלק מתחיל בילדות של הדמויות, סוקר אותה בכמה פרקים בודדים (והפרקים, כאמור, קצרים) ואז ממשיך להווה.
החלק הראשון נקרא שאול חיספין. שאול הוא בן לאבא דיפלומט שגר בחמש מדינות עוד לפני הגיעו לגיל 18, שבסופו של דבר השתקע בירושלים. שאול נשוי לאישה שאת שמה אנחנו לא יודעים וכל פעם שכותבים עליה משהו משתמשים בביטוי "אישתו של חיספין" (מה קרה לשאול? אנחנו במילואים פתאום?).

החלק השני נקרא מיכאלה. מיכאלה מתעסקת הרבה בעינייני אשכנזים-מזרחיים, היא מזרחית (בת למשפחת דהן) ובעלה, עודד, אשכנזי. היא מרגישה איזו החמצה – מול מירה, החברה הרווקה שלה שנשארת חתיכה בעוד היא, אחרי לידה, כבר לא ממש בגזרה של פעם וגם החמצה על הבעל שבחרה לעצמה, או יותר נכון – שמירה הכירה לה כשהיו צעירות. יש תחושה שהיא כל הזמן בתחרות עם מירה. היא קצת מתבאסת שהיא לא "עשתה הרבה חיים" לפני שהכירה את עודד והייתה רוצה להחזיר את הזמן קצת אחורה. כשהייתה קטנה אמרה למירה שהיא הולכת להיות מחסלת כשתהיה גדולה, מאז היא רק מפנטזת על להרוג אנשים כל הזמן...

החלק השלישי נקרא חלי ביטנר. חלי היא ילדת סנדוויץ והיא תקועה בין איתמר אחיה שמתבגר וכבר לא רוצה להתקלח איתה לבין ליבי, אחותה התינוקת שזוכה בכל תשומת הלב. ככה היא גדלה משוועת ליחס מכל הסובבים אותה. היא מקבלת דירה מהמשפחה בבנין שגרו בו פעם ועבר שיפוץ ואט-אט משתלטת עליו. היא מתפקדת כועד בית וככזו היא חטטנית לא קטנה. היא בודדה וסוג של חסרת חיים...

החלק הרביעי נקרא משפחת גבעון. במשפחת גבעון יש לנו את ההורים עמליה וחנוך והילדים – שי ועינת. עמליה לא מבינה למה שי ועינת לא מתחתנים ולא מראים גם שום רצון כזה וברגע של חולשה אומרת לעצמה: "חנוך ואני אנשים יפים. בעד זה היה לנו קל להתאהב ולאהוב. ואילו שי, שי לא מכוער אבל קטן מידי, מהדורת כיס של חנוך, ועינת, עינת אמנם יפה אבל שמנה כל כך [...] משהו השתבש במעבר של הגנים בין הדורות" (עמוד 138). לכל אחד בסיפור הזה יש פנטזיות משל עצמו שאף אחד כמובן לא יודע עליהן. ההורים מגלים לאט לאט את ילדיהם ואיך הם מתבגרים אולי קצת אחרת ממה שהם ציפו.
לסיכום – ספר חמוד, לא מחייב, כתוב בשפה יפיפייה לטעמי. כל משפט שני התחשק לי להעתיק לעצמי, במיוחד בחלק של שאול חיספין. אלו אנקדוטות קטנות מהחיים שכולנו נתקלים בהן יום ביומו ועל חלקן אין לנו את האומץ לדבר. חשוב רק להבין שאלו ארבעה סיפורים שונים, הדמויות לא מכירות אחת את השנייה והן גם לא מתחברות בסוף (בניגוד למה שחשבתי אני). יחד עם זאת, יש תחושה משותפת שמלווה את כל ארבעת החלקים – ההחמצה, ה"תקיעות" הזו, התחושה שאנשים לא הגיעו לאן שהם רצו, איזו מין התפשרות כזו. קצת עצוב, כשחושבים על זה לעומק.

דירוג הקואלית:
שלוש קואלות מתוך חמש.

פינת העטיפה:
העטיפה היא ציור של כיור "של פעם" עם המראה שיש מעליו והמדף שיש מעל הכיור בכל הדירות השכורות... אני חושבת שהמטרה הייתה להביא אימג' שמתאים להרבה בתים, בעיקר לדירות שכורות ומשהו ארעי, משהו שלא השקיעו בו הרבה כסף וזמן בעיצוב. סוג של ברירת מחדל - וזה דווקא מתאים לדמויות בסיפורים שלפנינו, שלכולם יש תחושה של החמצה ולא של הגשמה. הציור עצמו הוא יפה ובמבט ראשון נראה כמו צילום (וכמו הרבה כיורים שראיתי, שום דבר מיוחד). זה יפה. לא מעבר לזה - וזה די דומה לסיפורים - חמוד. וזהו.

ציטוטים:
"שאול נוהג לדאוג.

שאול דואג למרחקים ארוכים.

כמו הג'ירפה של גפן שראתה את הגשם יומיים לפני כולם, שאול רואה מכל כנפות תבל את כל התרחישים הכי קודרים הכי שיכולים להמריא משם ולנחות לפתע אצלו בצלחת" (זו דוגמה ל"פרק" שלם)

ציטוטים נוספים בבלוג החדש שלי:
www.koalalog.co.il”

“שמו המוזר של הספר מעיד על ייחודו. לא אהבתי את השם, הוא שידר לי משהו קליל מדי, הזוי, אבל כשלקחתי את הספר לידי – קראתי בשקיקה ובמהירות.

בספר ארבעה חלקים אשר אינם מתחברים בסוף לכלום. המשותף להם הוא שבכולם הדמויות הן מאוד ישראליות, מכאן ועכשיו.
בראשון הדמות היא שאול חיספין, מרצה באוניברסיטה שעד גיל שמונה-עשרה גדל בחמש מדינות שונות מאחר ואביו היה דיפלומט. שאול משדר החמצה.

בסיפור השני הדמות היא מיכאלה, עורכת לשונית ממוצא מזרחי אשר מוצאה מעסיק אותה בצורה אובססיבית. יש לה יחסי חברות-קנאה עם חברתה הרווקה האשכנזייה מירה המשקפת לה את כל מה שרצתה להשיג ולא הצליחה. יש לה בעל אשכנזי וילדים אך גם כאן יש תחושת החמצה.

בסיפור השלישי הדמות היא חלי ביטנר, ילדת סנדוויץ' בין אחיה הגדול ואחותה התינוקת, המשוועת לתשומת לב. בבגרותה היא מקבלת בירושה מסבה וסבתה דירה בבניין בנהרייה. היא הופכת לוועד בית של אדם אחד, מעורה ומחטטת בחייהם של שכניה ובעצם חיה את חייה דרכם. חלי היא דמות מוזרה ורגעי האושר שלה הם מעטים.

בסיפור הרביעי מככבת משפחת גבעון. אבא חנוך, מנהל מפעל, אימא עמליה המרבה ללמוד בקורסים שונים ומשונים וגם שולחת ידה בציור, הבת עינת עורכת דין רווקה ההופכת אחר כך לאם חד-הורית והבן, שי החושש לצאת מן הארון.

בכל אחד מחלקי הספר אין ממש עלילה אלא קטעים קצרים שדרכם משתקפים חייהם של הגיבורים, מעין רסיסי חיים. הכל מתחיל בילדות, שם נזרעים זרעי ההחמצה והכאב שאותם חווים הגיבורים בבגרותם.

הספר כתוב כולו בלשון הווה ויש בו חזרות מרובות על שמות הגיבורים, שני הדברים הללו הפריעו לי בקריאה אבל הסתגלתי אליהם. יש בספר הרבה מחשבות שלדעתי כל אחד חושב בשלב זה או אחר של חייו, אולם רובנו לא מעז להעלותן על שפתיו ובודאי שלא על הכתב. למחברת אבחנה דקה ורגישות לנפש האדם.”

“ספר גרוע זה מה שיש לי להגיד,לא מומלץ בכלל,
אין התחברות לדמויות,אין עלילה בנויה היטב,בקיצור אפילו לא חצי כוכב.”