“"העובדות באמת ברורות: פרנק פרי ירה בג´ק גרין, ואחר כך בעצמו.
כשהמשטרה הגיעה למקום האירוע, הייתה עם הנרצח נערה - לינדה - והשוטרים התקשו לאתר את אמה. העובדת הסוציאלית הסכימה שלינדה תסכם את האירועים שהוליכו לרצח, ומסיפורה מצטיירת המספרת כמי שנקלעה שוב ושוב למצבים ששום נערה אינה אמורה להימצא בהם. לינדה רואה את העולם ואת מה שקרה לה בבהירות כובשת לב. לעתים נראה שהיא מודעת לצד המגוחך יותר מאשר לצד המזעזע... קולה ישיר, קריר וכן עד כאב. היא משכנעת אותנו שאין היא קורבן ואין היא שוטה - שהעובדות מדברות בעד עצמן.

אז זה התקציר שמשך אותי לספר. לא מפתיע, נכון? הוא מסופר בצורה כובשת ומרתקת שאני מתפלאת שיש מישהו שהיה מוותר עליו.

לינדה היא דמות כובשת ומדהימה, לא מיותר לציין, היא מדהימה, ומספרת את הדברים בכנות מצמררת, הרגשות נובעים בקריאה.
קראתי תוך כדי הליכה. תוך כדי אכילה, תוך כדי שתיית שוקו, ותוך כדי שהכיתי את אח שלי עם הספר כי הוא עצבן אותי.

הסיפור עצמו מעט מבלבל, לפעמים בלבלתי חוט מחשבה ואיבדתי את הידיים והרגליים, גם אין שימוש בגרשיים. ולעיתים קרובות מעבר בין פסקאות בלבל אותי למדי. בגלל זה ירד כוכב אחד.

אבל למרות זאת העלילה מדהימה, לינדה היא דמות מעולה בעלת חוט שדרה.
לעומתה, הייתי חייבת לבקר דמות אחת.
אמא שלה.
זה כל כך עצוב שיש אימהות שמסוגלות להתנהג ככה לילדים שלהן. קטע אחד זכור לי במדויק שבו אמה קראה לה "קרצייה קטנה" ולקחה ממנה את הכסף. זה היה מזעזע.
מה שעוד יותר עלה לי על העצבים הוא שאחר כך אמא שלה באה להתבכיין לה, חיבקה אותה, ואמרה שהיא עזבה אותה לכמה חודשים כי היא לא התכוונה.
אני רציתי להחטיף לה שתי סטירות.
היא דמות שטחית, רדודה, מעצבנת, חסרת מטרה, אבל היא נמצאת בספר ההוא ולמרות שאני מתעבת אותה בכל ליבי היא דמות טובה. אוף.
בא לי לדחוף אותה לגורס אשפה.

יש סצנות מעט סוטות בספר, אני הייתי ממליצה אותו לאנשים בגילאים גבוהים יותר. כאלו שלא ירצו להקיא מהקטעים האלו.

חוץ מזה זה ספר מצויין.”