הקסטה הגדולה בעולם, כותב מוריס פרחי, הסופר היהודי-הבריטי, יליד טורקיה, היא הקסטה של "האחרים": הגולים, הפליטים, העקורים וזרים שהורשו, אם התמזל מזלם, להתחיל בחיים חדשים אולם לרוב סובלים מחשדנות, מאפליה ואפילו מרדיפות. הספר המבריק, טורקי צעיר, הוא הרומן האישי ביותר שחיבר מוריס פרחי. עד כה התוודענו לרומנים שלו בתרגום העברי אשר חשפו את לבטיהם ואת סבלם של ה"אחרים", צוענים באירופה הנאצית, יהודים באשר הם ולוחמי חירות בדרום אמריקה. טורקי צעיר פותח צוהר חשוב לתולדותיה של יהדות טורקיה. הקהילה שהיתה כה משמעותית בימי האימפריה העות´מאנית לא זכתה למקום הראוי לה בספרות העברית. דרך חוויותיהם של נערות ונערים מתבגרים בימיה האפלים של טורקיה במלחמת העולם השנייה, מתאר מוריס פרחי עולם מרהיב ורב-תרבותי, אך גם למוד סבל, של יהדות שלמדה לחיות בחיקו של הזר וספגה השפעות והקרינה מכישוריה לסביבתה.
גיבוריו של טורקי צעיר נוגעים ללב בשאיפותיהם, במאוויהם ובחדוות החיים שלהם. כתיבתו החושנית של מוריס פרחי מפיחה בדמויותיו הססגוניות רוח חיים מענגת. "הרטטים שאנחנו חשים בין רגלינו," כותב פרחי "לא תמיד נגרמים על-ידי תשוקה מינית או פחד, לרוב הם מתעדים את המשא ומתן שלנו עם השלד המקרקש."ואכן זהו רומן של תקווה ואכזבה, על חיים ומוות. מוריס פרחי מציין, "המוות, כפי שכולנו יודעים, הוא שליחו של אללה, אולם שלא כמו שאר משרתיו של אלהה, הוא גם שד."הקריאה ביצירתו של פרחי היא טלטלה של ממש בין מלאכים טהורי כוונות לבין שדים מעוררי חלחלה. סמי מיכאל