“נשים, נשים מאז ולתמיד.
יום האישה הבינלאומי המצוין היום בעולם - בכנות, אני סולד ממנו - לא, לא מפריע לי חלילה, שהבוקר הזה כל הנשים אצלנו בחדר המורים קיבלו פרחים - נהפוכו, באהבה.
אבל - מפריע גם מפריע שעדת הנשים (בחלקן הלא קטן מחזיקות מעצמן שונות!) חלקן בשנים האחרונות תופסות "פמיניסטיות בגרוש" הלך חשיבה והתנהלות שיותר מכל מבזים אותן עצמן הרבה יותר מאשר הופכים אותן למרשימות יותר. דוגמאות? עזבו. במקום פשוט ולמעשה להיות הן להביא את מה שיש בהן לטוב ולרע עם הכישרונות והיכולות ורק ולהתנהג בשוויון.
בשורה התחתונה, היום המיוחד הזה בא לומר לנשים - היי, סוג ב', הנה היום שלכן. תרימו ראש.
יודעות מה, אפילו בואו נדבר היום בתיקשורת על כמה אתן שוות. אפילו ניתן לכן להגיש כמה תכניות על עצמכן.
גם בעיתון מספרים להן עד כמה הן שוות (אפילו נותנים לנשים, לכתוב היום את כל הכתבות, והן הצליחו - וואו - רק שהן כתבו על נשים מצליחות.)
כל היום הזה מקרין - יאללה, יאללה, תרימו ראש היום ומחר תשובו להיות יפות, סקסיות ותעשו את מלאכותיכן.
אותי זה מרגיז. יותר מזה - מרגיז אותי שנשים משתפות פעולה עם "ואללה אנחנו שוות כמעט כמו.."
וחוץ מזה - יום מיוחד אתם יודעים למי עושים.
או.קיי, הספר נשים בתנ"ך, מלבד עובדת היותו כתוב מעניין גם מצוין, הוא סוקר את סיפוריהן של הדמויות הנשיות בתנ"ך, גם בברית החדשה.
את הנשים החזקות, דומיננטיות ומרשימות - כן, כבר אז. את אלו שידעו בחכמתן או באמצעות תכונות אחרות "לסובב" את העולם לטובתן. משפיעות, משמעותיות. חכמות.
חלקן חיו בצל הגברים או אף בשולי החברה - גם זה בסדר.
חלקן בקושי היו.
מאז ולתמיד היו ויהיו המנהיגה, זו שיודעת לתמרן את כולם ובראש הכולם האלה עומדים הגברים שנופלים שדודים לרגליה. יש את הזונה התורנית. את השקטה. את הרעה והתככנית את מלכת העולם מלאת הקסם האישי.
ארבע אמהות. כמה מנהיגות. כמה מכשפות. בוגדת. שופטת. זונה. דעתנית. כמה אחרות - יופי של סקירה מעניינת של נשות העבר מאז ולתמיד.”