"מהגרים זה אליס איילנד, מוטל בן פייסי החזן בדרך לאמריקה. מהגרים זה המון אנשים באוניה מתפרקת, מתבוננים בחוף המבטחים. הם באים מרעב ועוני, וימצאו את הזהב. ילדיהם יהיו רופאים מהנדסים, עורכי דין. מהגרים הם לעולם זרים, מתלבשים אחרת, יש להם ריח שונה.
אבל אנחנו, בני המהגרים…אנחנו עולים ושרים, כי יש לנו אידאולוגיה. אנחנו באים מבתים בהם החלום של אמריקה קרם עור וגידים. אנחנו היינו החלום האמריקאי. כשאנחנו עולים על אוניה או אווירון אנחנו משאירים מאחורינו את הרחובות בהם מתגלגל הזהב. אנחנו נוסעים אל הארץ המובטחת.
אנחנו לא מכאן. הריח אחר, המבטא מגוחך. אנחנו באים מארץ אינדיאנים, ולא מכירים את עגנון. את השמות שלנו משבשים או מחליפים בשמות אחרים. אנחנו מתגעגעים לסיר הבשר ואל הורינו. אנחנו בני מהגרים. אנחנו מהגרים."
"עוברת אורח" מאת לידיה גורדון קנכט, מתאר בכישרון ספרותי רב את קורותיה של משפחה אחת העוברת בנדודיה מפולין, דרך דרום אמריקה, ועד לקיבוץ ישראלי בצפון הארץ. בתוך כך נחשפים שפע של נושאים "גדולים", שהמחברת מצליחה לתארם ברגעים "קטנים" ונוגעים ללב. תנועת הגירה הגדולה של יהודי המאה העשרים, הפגנות מחאה קומוניסטיות, העליה לישראל, תנופת הקיבוצים, וכן משבר הנישואין של המספרת-המטלטל את עולמה הפנימי לכדי חשבון נפש עמוק ומזעזע.
הספר שזור יסודות ביוגרפיים. הוא מספר את קורות משפחתה של הסופרת, כשהמציאות והדימיון משמשים בו בערבוביה. ראשיתו בצילום משפחתי של אימה וסבתה העיוורת. הצילום הקסים את גורדון-קנכט ועורר בה זיכרונות על הוריה וילדותה.