פליקס מנדלסון 1809-1847, נכדו של הפילוסוף היהודי משה מנדלסון ובנו של הבנקאי אברהם מנדלסון, מסל אולי יותר מכל דמות אחרת את תהליך האמנציפציה של יהודי מרכז אירופה.
אביו הטבילו לנצרות, אך הוא הרגיש כיהודי כל ימיו ואף סירב לצרף אל שמו את השם 'ברתולדי' שהוסיף לו אביו.
מכל מקום, איש לא היטיב ממנו לתאר בצללים את מאבקו של אליהו הנביא בנביאי השקר, מלחמת המונותאיזם בעובדי האלילים.
מנדלסון נמנה עם ראשוני הרומנטיקנים:צעיר משוברט ומברליוז.
בני דורו הם שומאן, שופן, ליסט, וואגנר וורדי.
הוא כמעט היחיד שבהם אשר גדל בעושר ובאושר, בבית של תרבות גרמנית ואירופית לעילא.
שפע היצירות שחיבר בשלושים ושמונה שנות חייו הקצרים מותירות אותנו תמהים על הספקיו, שכן חלק כה רב מזמנו יוחד לנגינה, לניצוח, להוראה ולארגון.
רבות מיצירותיו נזנחו, חלקן בצדק.
עם זאת, לאחר שנים של זלזול מוסיקאים ביצירתו, דומה כי בעת האחרונה שוב עולה קרנו של מנדלסון, ודי כמעט בכמה יצירות מופת שלו כדי להצדיק זאת.