יוני רועה: "אייל גולן ושרית חדד הם זמרים בלי עמוד שדרה (...) גלגל"צ הפכו אותם לעלה תאנה. זה כמו ששמעון פרס יאמץ את הפנתרים השחורים." דנה ברגר: "ההמתנה לישיבת הפלייליסט היא סיוט. את קמה ביום רביעי בבוקר בהמון מתח. כשבאלבום האחרון שלי לא נכנס הסינגל הראשון לפלייליסט, זה היה ממש הלם. ואז עוד שיר לא נכנס. ועוד אחד. ואז מתחילות מחשבות על קונספירציה." אלדד קובלנץ: "בפעם השלישית שהרצנו את 'סוף שבוע רגוע' צעדתי מאלנבי עד שדרות ח"ן. לכל אורך הדרך בקעה מוזיקה מהבתים, וגלגל"צ היתה הפסקול (...) זה היה מפחיד ונעים בצורה קיצונית ממש." יואב קוטנר: "גלגל"צ סירסה את המקצוע המופלא של עורך מוזיקלי: החבר'ה החדשים שמגיעים אפילו לא מנסים. אני, אם לא הייתי מנסה להרים תוכנית חדשה כל שלושה ימים הייתי משתגע." רונית כפיר: "בא לי לירות בכל אלה שאומרים 'איפה קוטנר, איפה מיכל ניב?' הטבע הוא להתרפק על מה שהיה כשהיית בן 16, אבל זה כל כך מאוס." איך נבחרים השירים לפלייליסט של גלגל"צ?כיצד השפיעה רשימת השידור על כתיבת מילים ולחנים בישראל?באיזה אופן קידמה התחנה זמרים מסוימים ודחקה אחרים?מדוע נהיתה לתחנה מצליחה כל כך ומה זה אומר בעצם על מאזיניה? רשימת שידור דן בכל השאלות האלה וחושף כיצד שינתה גלגל"צ את פני המוזיקה הישראלית. שי להב הוא עורך מוסף התרבות של "מעריב" ומבקר המוזיקה של העיתון. ספרו הקודם, לך לעזה, יצא לאור בספרית מעריב (2006). מחזה המבוסס על הספר, "ע-17", הועלה בשנת 2009 בתיאטרון "הקאמרי".