“הספרות היוונית העכשווית איננה מתורגמת כל-כך ונדמה לי שגם איננה ידועה בארץ, אולי גם איננה ידועה כל-כך בעולם. הספר היחיד שאני יכול לחשוב עליו שממש הצליח בארץ ובעולם בזמן המודרני הוא כמובן "זורבה היווני", שקראתי בזמנו, אבל מאז חלפו כבר עשרות שנים ואני יכול לחשוב רק על ספר אחד או שניים של מחברים יווניים שקראתי מאז. אולי זה קשור בכך שבכלל אין הרבה תרגומים מיוונית מודרנית...
אפשר לומר שאני קורא בבלגן מאורגן ואני מתחיל ממש "באופן שיטתי" לקרוא ספרים באקראי...
אני עצמי מתקשה להאמין שלפעמים אני לוקח סתם ספר מהכוננית (ויש לנו רבים כאלה...) ולוקח אחד מהספרים לגמרי בלי "לבחור" אותם ומתחיל לקרוא, כמו שקרה לי למשל עם הספר הזה שלקחתי אותו בכלל בחשכה מהמדף והלכתי איתו למקום מאוד חשוב...
אז ככה, מדובר באנתולוגיה של סיפורים קצרים מיוון המודרנית של סופרים שעבורי הם אלמוניים לחלוטין ואני מאמין שהם אלמוניים באופן מוחלט כמעט לכל הישראלים חובבי הקריאה...
כמובן שבאנתולוגיה כזו, כמו בכל אנתולוגיה, יש סיפורים שונים ברמתם; יש ביניהם מעולים ויש גם פחות. אבל אם מורידים משלל העלילות והסגנונות שישנם כאן בסיפורים, את שמות המאכלים הישובים הרחובות ושאר השמות המקומיים, מצטיירת לפנינו יוון מודרנית גלובלית, עם אותן בעיות אישיות ואנושיות כמו בכל מקום באותו עולם מוכר "שלנו", שכידוע הפך להיות כפר גלובלי... יש כאן נטייה ברורה ומשותפת שניכרת ברבים מהסיפורים הללו להיפרד מכל מיתוס לאומי וללכת אל האוניברסאלי! מה עוד שביוון הזו המצטיירת מהסיפורים אנשים נוסעים וחוזרים מחו"ל (בדרך כלל אירופה) ויש גם שמתרחשים בכלל מחוץ ליוון... התרגום הוא מצוין ומושקע לדעתי, של אמיר צוקרמן המתרגם הרציני, שלא רק שכתב ביוגרפיה קצרה של המחבר בסיום של כל סיפור, אלא גם הוסיף שם מסה קצרה וכללית על הספרות היוונית. בנוסף לכך הוסיף גם ביבליוגרפיה מלאה בכתיב היווני! (כמקובל בעבודות אקדמיות...)
בקיצור, ספר טוב שנהניתי לקרוא.”

“לפני שבועיים זכתה מפלגת השמאל "סיריזה" בשלטון ביוון. יש לשער שמפלגה מעין זו - תמהיל מרתק של טרוצקיסטים, פעילי סביבה, פעילים כנגד הגלובליזציה, קומוניסטים וסוציאליסטים - לא הייתה נבחרת לאחוז ברסן השלטון במדינות אירופאיות אחרות, בהן השמאל ה"רדיקלי" נדחק בעקביות אל השוליים. הידיעה החדשותית גרמה לי לשים לב שעברו כמה שנים מאז קראתי משהו יווני. הייתי חייב לתקן את המעוות. עניין אותי מאוד להבין קצת יותר את ה"רוח" היוונית (מעבר להסברים הכלכליים שכמותם ניתן למצוא בכל מדור כלכלי בעיתון הבוקר), ולכן בחרתי לפנות דווקא אל ספרות יוונית בת זמננו, מגוונת ורב-קולית.
אז התשובה היא כזאת: אוסף הסיפורים הנפלא הזה, בתרגומו המצוין של אמיר צוקרמן, הוא לא המקום למצוא בו את התשובה. אולי משום שאין תשובה לשאלה מה מייחד את יוון משאר ארצות. מצד אחד, דרך הסיפורים הללו אפשר לקבל פיסות מידע לא מעטות על מה שקרה ביוון בשישים-שבעים השנה האחרונות, וזה מרתק: מהכיבוש הנאצי, דרך מלחמת האזרחים, שלטון הקולונלים הימני הדיקטטורי, המלחמה עם טורקיה, המעבר לדמוקרטיה ועד ראשית הקריסה הכלכלית. אך מהצד השני, אין משהו ממש "יווני" בסיפורים הללו (חוץ משמות ומקומות, כמובן). ודווקא זה עושה את הספר הזה לנפלא כל כך, לרלוונטי במיוחד.
כמה מהסיפורים שם הם פשוט פנינים. שימו לב ל"מחאון באומוניה", "התייפחות ומרד", "הגבות של המלכה" הכל-כך רלוונטי לחשיבות העצמית המוגזמת של הרבה מאוד עמים, "הקוס בחום" המשגע, "האליבי", "קריעתחת", וגולת הכותרת - "חיים מוכשלים" של מיסל פאיס. כמה מן המקטעים בסיפור הנפלא הזה היו כמו נעיצה של פגיון בצלעות שלי.
הפגיון עדיין נעוץ אצלי.”