“"מבחר סיפורי צ'כוב"- בקובץ הזה מכיל 7 סיפורים שונים, בסיפור הראשון מסופר על כינור שיגיע לרוטשילד מ יעקב, לאחר שמקסים ניקוליביץ' לא יכול לרפא אותו, סיפור שני על שמרטפית/משרתת עייפה שמוצאת דרך לחזור לישון, איש חברה עשיר שחי חיי נישואים עקרים מאהבה כלשהי ופוצח ברומן עם גברת נאה עם כלבלב, סיפור נוסף על קשיש החי בארווה ללא אמצעים שחבריו היחידים הם כלבה וסוס, סיפור על עובר אורח שפוגש שומר צעיר ומשכנעה (בעורמה) אותו להתלוות עליו למסע לילי , לסגירת חשבונות..., סיפור נוסף על מועקתו של יונה העגלוני (עם סוסתו המסורה) ששכל את בנו וסיפור אחרון – עודות מורה מכובד לספרות- ניקיטין שמשיג את כול חלומות נעוריו ללמד ספרות ולחיות באושר ובעושר, עד שמאס בכול מכול...

סיפו ראשון- "כינורו של רוטשילד":
יעקב מאטוויביץ' גבר בן ה-70 נשוי למארפה איואנובה שמתה ועושים לוויה, אך מה יעקב מאטוויביץ חולה בעצמו, באבל הוא מזניח את עצמו ונאלץ להיעזר ברופא הכפר מאקסים ניקולאייץ'. ארון המתים של מרפה עלה 2רובל ו40 קופיקות. הם היו נשואים 52 שנה, רוטשילד יהודי ארחי פכרי מנגן למחייתו , כך הוא ינגן בטקס הנישואים של אדון שאפובאלוב לבתו מזמינים את רוטשילד לנגן.
"החיים מביאים לאדם הפסדים. המות, לעומתם, מצמיח אך טוב" (..) "מה טעם בסדר מוזר זה שעלי אדמות, שחיים, הניתנים לאדם פעם אחת בלבד, חולפים עליו בלא כלום?!" (ע"מ 18).
בעוד יעקב מאטוויבץ'מהרהר במותו הוא מביא את כינורו ליהודון רוטשילד.

סיפור שני-לישון:
וארקה האומנת היא נערה עייפה בת 13 שצריכה לטפל בתינוק, בעוד האם פלאגיאה מאמירה בה – תוך כדי טיפול בתינוק לחמם מים רותחים במיחם, להגיש לאורחים תה, להסיק את התנור...
וארקה מוצאת דרך לחזור לישון ברצח טראגי של אחת הדמויות...

סיפור שלישי- "הגברת עם הכלבלב":
סיפור אהבתם של שתי זוגות נישואים, גבר בשם דמיטריי דמיטריץ' גורדוב ביאלטה , ואישה עם כלבלב וכובע ברט בשם אנה סרגייבנה . הם ביאלטה כעמור, שניהם בבית מלון, הוא עם אשתו שהפסיקה לעניין אותו והוא עולל נשים צעירות. יש לו שלושה ילדים גדולים (שתיים כבר בגימנסיה) ודמיטריי בן 40. שתיהם עוזבים את ילטה ותו-לו עד שדמיטריי נוסע בהפתעה גמורה לפגוש אותה בפטרבורג:
"שלום לך".
"היא הסתכלה בו והחווירה
(..)"כמה הבהלת אותי! אמרה, מתנשמת בכבדות. (..) כמעט ופרחה נשמתי . למה באת? למה?"
(..) אתה חייב לנסוע מכאן... המשיכה אנה סרגייבנה בלחש. אתה שומע, דמיטרי דמיטריץ' אבוא אליך למוסקבה" (ע"מ 43-42).
דמיטרי חי במוסקבה ואנה חייה בסנט פטרבורג. לאחר שהוא הפתיע אותה היא אומרת לבעלה שהיא צריכה ללכת לרופא מומחה בקשר ל'בעיות של נשים' במוסקבה.
האם סיפור אהבתם יתממש?

סיפור רביעי- "אוכלי לחם חסד":
מיכאיל פטרוב זוטוב בן ה-70 חי בארווה/ מחסן בעוני, חרפת רעב ועליבות אין סופית. יש לו כלבה רזה בשם ליסקה ובארווה יש סוס עלוב . משק הבית של מיכאיל לא יכול להאכיל גם את מיכאיל ואת ליסקה והסוס, אוכלי לחם החסד. הוא משלח אותם והם אבודים בלעדיו. בזכות אחיינית של ביתו מתכנן מיכאיל לקבל קצבת מחייה ומקום מגורים ראוי עבורו,אך מה- כאשר הוא עושה את הדרך לאותה אחיינית, עוקבים אחריו ליסקה והסוס. איגנאט הוא יצרן עורות, מן צער בעלי חיים, גרסת השטן...
מה יעלה בגורלם של אוכלי לחם החסד?
בסיפור אלגורי שבסופו של דבר החיות הם חברו הטוב ביותר של האדם.

סיפור חמישי- "מעשה אשר לא יעשה":
עובר אורח העובר בתחנת מיטרייב הוא לא אחר מאשר גובארייב (שתלה את עצמו בכנסיה וקברו אותו חי!). הוא עושה לשומר המסכן שהתלווה עליו כדי להראות לו את הדרך את המעשה שלא יעשה...
בסוף השומר מצטרף ל טימופי ומיטקה בלילה האפל בו מתרחש הסיפור, להיות עוד איזה שהוא שומר בלילה, על בית כברות
!!!ספוילר!!!
עד שגנבים בוזזים את הכנסיה

סיפור שישי- "מועקה":
העגלון יונה שוכל את בנו, וכול שנשאר לו זה עגלתו וסוסתו. ברחובות העיר נוסעים באים והולכים. בעוד הם עסוקים בחיי ההוללות הליליות שלהם, יונה מנסה לדבר אתם על אובדן בנו לאוזניים ערלות.
יונה מאכיל את סוסתו בתום הערב בו מתרחש הסיפור והוא מתחיל למלמל.

סיפור שביעי ואחרון- "המורה לספרות":
ניקיטין הוא מורה בן 26,בבית ספר ומתאהב באחת מן תלמידותיו-מאניוסיה , מבית משפחת שלסטוב. ואריה היא אחותה הבוגרת, עם הפה הגדול (שמרשה לעצמה להגיד אינסטינקטיבית כל העולה על רוחה), הרי היא יפה והחכמה בבית-משפחת שלסטוב.
ניקטין חולק את חייו בדירה מרווחת עם איפוליט איפוליטיץ', מורה נוסף, בבית שעולה לשנה אלפי רובלים שכירות. בעוד הגיבור ניקיטין הוא הלם נאה עולץ וספונטני, איפוליט רשמי ורציני כ'בול עץ'.
לאחר שניקיטין כותב למאניוסיה מכתב אהבה, באחד הנשפים של השלסטובים, מפנה מאניוסיה את ניקיטין לאביה- "אנא, אמור לי, בבקשה, לשם מה לך להתחתן כה מוקדם?". (ע"מ 83).
בהמשך הסיפור אחת הדמויות מחרפת את נפשה. ניקיטין זוכה באושר ועושר ובכלבה מושקה, כלבת ילדותה של אשתו ותלמידתו לשעבר מאניסיה, שנובחת אותו כשהיא ישנה במיתה של אשתו במקומו.

"הרי קיים עולם אחר...ולפתע תקפה אותו תשוקה לוהטת(..) לחיות באותו עולם אחר, כדי שיוכל לעמול שם בעצמו, אי שם בבית חרושת, או בית מלאכה גדול, לנאום מעל קתדרת- מרצים, ליצור, להוציא לאור, להרעיש עולמות, להתיגע לסבול...(ע"מ 93).

ניקיטין בשנות ה-20 לחייו הספיק להפוך למורה, להינשא ולחיות חיים מהוגנים, רק שבסוף הסיפור הוא מצטער על כך שהוא מרגיש כלוא ושהחמיץ את ייעודו, להיות עוד סתם מורה בבית-ספר ותו-לו.

"מבחר סיפורי צ'כוב"- מומלץ לחובבי אַנְטוֹן פַּאבלוֹבִיץ' צֶ'כוֹב באשר הם. סיפורים טרגיים, מלנכוליים ועצובים שנקראים מהר ומהדהדים בתום הקריאה.”

“את הספר הזה פגשתי במקריות בספריה של בית הספר. היה זה יום רביעי, תכף היה אמור להתחיל שיעור פוליטיקה ובינתיים משום שהשיעור נמצא בחדר חקר,( שהוא גם חדר מחשבים וגם הספרייה של בית הספר), חיפשתי בספריה משהו טוב לקרוא. מבחינתי משהו טוב לקרוא צריך לענות על כמה תבחינים:
1. שתהיה לו משמעות שהיא מעבר לעלילה.
2. שכתיבתו תהיה משובחת.
3. שדרך הספר או הסיפור אפשר יהיה על אופיו של המחבר ואף על קורות חייו.
4. שרעיונותיו של המחבר יהיו מעניינים,(אפילו שעם חלקם לא אסכים).
כאשר נתקלתי בספר דקיק זה התחלתי לבחון אותו, משום מה שמו של צ'כוב היה זכור לי מאיפה שהוא. קולו של מאן דהוא החל להדהד לי בראש ולומר לי כי צ'כוב הוא בין הסופרים הטובים אך לא היה בידי להיזכר בשמו. לקחתי אותו מן המדף משתוקקת שיסתיים בית הספר ואוכל להתחיל לקרוא את הספר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני אוהבת את שיעור פוליטיקה ואת בית הספר בכלל, העניין הוא שאני גם מאוד מאוד אוהבת ספרים וסיפורים ושירים וספרות בכללי עד כדי כך שבכול פעם שיוצא לי לפגוש בספר טוב איני יכולה לחכות עד שאסיים את עיסוקי ואפנה לספר זה זמן משל עצמו.
כאשר הגעתי אל ביתי נשכבתי על הספה בסלון, והתחלתי לקרוא. בהתחלת הספר הייתה מעין ביוגרפיה קצרצרה על צ'כוב, חשבתי שביוגרפיה היא סתם תעמולה לצ'כוב אך נוכחתי לדעת כי אכן זו תעמולה לצ'כוב אך במידה מסוימת צ'כוב ראוי לתעמולה זו. צ'כוב אמנם היה בסך הכול אדם אחד מני רבים שהייתה לו התשוקה לכתיבה, אך אף על פי זאת לצ'כוב הייתה כתיבה יוצאת דופן ואינו כתב הוא על אנשי המעמד הגבוה אלה על אנשי הנמוך, אלה אשר פחות ידועים לציבור הרחב , מבחינה זו הוא איש הנאורות.
לסיום אודה לאותו מאן דהוא אשר המליץ לי על צ'כוב ואמליץ לכול מי שקורא ביקורת זו לקרוא את ספריו של צ'כוב,
נונו”