“היסטוריונים ופוליטיקאים נוטים להדחיק ולא לציין תקופות שאינן נוחות להם. כך מתעלמים ההיסטוריונים מאירופה שלאחר השחרור. לנו, אלו שלא חוו את השנים ההן ואינם מבני הדור ההוא, נשמעות העובדות של מערב אירופה באותן שנים (רעב, עוני) כאגדה מגוחכת. ואולי זו הסיבה העיקרית שבגללה מדחיקים ההיסטוריונים את התקופה ההיא.
לכן ברוכה וחשובה עבודתם של אנטוני ביוור וארטמיס קופר.
האמת אינה נעימה, העובדות יוצרות אי נוחות. לא היה טוב לחיות במערב אירופה של 1945-1950.
הספר הזה מעניין בהרכבו. יש בו כמעט הכל - פוליטיקה, אפנה, אוכל, רכילות וכלכלה. ובטח שכחתי עוד.
וזה יופיו של הספר.
אינך חייב לקרוא הכל. קרא רק את מה שמעניין אותך.
לי הספר גילה הרבה על העם הצרפתי שלא ידע איך להתמודד עם העוני והבושה על התנהגותו במלחמה. על האלימות שפרצה עם תום הכיבוש ולא מול הגרמנים אלא מול הצרפתים האחרים. והשנאה העמוקה לאמריקאים עד האשמתם בכוונה "לכבוש את צרפת". הצרפתי כפויי הטובה שבקושי קיבלו את תכנית מרשל (חוץ משרי הכלכלה שלהם).
ובעיקר - שצרפת הייתה במרחק קצר מאד ממהפכה קומוניסטית, למרות אי תמיכתה של ברית המועצות.
מעניין, מרתק - לפחות אותי.
תקראו ותיהנו.”