אמא שלי, רשל ששון לבית בסון, גידלה תשעה ילדים ברחוב אגריפס, בפאתי שוק מחנה יהודה שבירושלים, במה שכיום היה נחשב לתנאים-לא-תנאים, אבל בעיניה ובעיקר בעינינו. היא הייתה מחכה. היו לה תבונה, חריצות, אופטימיות, רצון טוב ואהבה. לעומת אלה, נראה לגמרי מיותר. ככה אני זוכרת את אמא: לשה בצק ושרה. מטגנת על הפרימוס בחצר ודואגת לכל ילד, לכל שכן, לכל עובר אורח. מבשלת וצוחקת. מאכילה ומחבקת. אמא נתנה לנו אהבה ללא גבול, ציפייה בלתי נגמרת לשבת, לחגים, לאורחים שהוזמנו לסעודה ולשירה בצוותא סביב השולחן אחרי כל ארוחה. בספר זה, אני מבקשת לחלוק אתכם את הגעגועים והמתכונים ההם, מירושלים של פעם. את ניחוחות התבשילים, את הממולאים, הבורקס, המאפים והחמין של שבת, את החום של חצרות האבן בשוק מחנה יהודה, את השפע של הדוכנים, את הסודות של איך להכיל תשעה ילדים במעט שיש ולגדל אותם כבני מלכים ואת האהבה. בעיקר את האהבה. שכן אף שהספר שלפניכם הוא ספר בישול, זהו גם ספר זיכרון. אביבה בן-יוסף, דור רבעי למשפחה ספרדית שומרת מסורת בירושלים, מביאה את מחברת הבישול של אמה, רשל ששון. רגע לפני שהם הולכים לאיבוד, ליקטה בן-יוסף מתכונים ספניוליים נשכחים של לחם וממולאים, סופריטו וכבושים, מרקחות ודגים ? והכל פשוט, טרי, מלא טעמים ברורים וחמים של בית. של ילדות ושל אהבה.