“הספר הקטן והמעניין הזה יצא בסדרת "פרוזה אחרת" של הוצאת "עם עובד" ואכן מדובר ב"פרוזה אחרת"! פלאן אובריאן היה שמו הספרותי של בריאן אונולן, סופר ועיתונאי אירי שכתב כמקובל באירלנד בעיתון בשפה האנגלית - ה"אייריש טיימס". אבל את הספר הזה הוא כתב במיוחד בשפה הגיילית, השפה האירית המקורית, שכמעט נכחדה מהעולם... מדובר פה בכפר אירי דמיוני בשם קורקדוחה, שמדברים בו רק גיילית. ועלילות אחד התושבים בו, אותן הוא מספר בגוף ראשון... הכול קורה ב"קורקדוחה": אנשים חיים בעוני מחריד. ישנים עם חזירים בחדר אחד, אוכלים רק תפוחי אדמה וחזירים, מתים כמו זבובים מרעב, הולכים בבלויי-סחבות. דברים נוראים קורים והמספר מספר לנו אותם בצורה אגבית ובמין אדישות מחויכת... בכלל קורקדוחה הנ"ל מצטיירת כ"מקום מכוכב אחר": הכול מסופר לנו כאן בהגזמה פרועה וזה לא במקרה; העניין הוא שמדובר בסאטירה ובפרודיה. אני חושב שכישראלים הקוראים זאת בעברית אפילו איננו יכולים להעריך את עומק הפרודיה כי היא "עושה צחוק" מספרים אוטוביוגרפיים של סופרים אירים קלאסיים (שהם חלק מלימודי החובה באירלנד) - אותם אנו כישראלים איננו מכירים - שסִיפרוּ כמובן על מחבריהם שגדלו בעוני ומחסור...
ובכל זאת נזכרתי בספרו של פרנק מק'קורט שקראנו: "האפר של אנג'לה" (עם אלף הבדלות של הזמן והמקום לעומת הסופרים הנ"ל) שגם הוא תיאר במפורט את העוני הגדול שחווה באירלנד כילד...
הוא גם מדבר באירוניה על משכילים חובבי השפה הגיילית (דוברי אנגלית) שבאים מדאבלין לקרקדוחה ללמוד את הניב הגיילי האמיתי כשהם בעצם יודעים את השפה יותר טוב מאשר המקומיים...
חשבתי על כך שהסיפורים כאן הם בסגנון של הברון מינכהאוזן ויש בהם שילוב של מיתולוגיות מקומיות ואגדות שונות.. ביקרנו פעם אחת באירלנד והרושם שקיבלתי הוא שהשפה האמיתית העכשווית של האירים היא האנגלית ואילו את הגיילית מנסים "להחיות בכוח". בטלוויזיה למשל כמעט כל הערוצים הם באנגלית יש ערוץ אחד בודד בגיילית אבל נדמה לי שאיש אינו צופה בו... בכל מקרה מדובר בספר מרתק עם תרגום יוצא-דופן. בעיניי זוהי יצירת מופת קטנה.”