"עין" הוא ספר שיריו השישי של מרדכי גלדמן, ספר חכם ומפעים כאחד, המבסס את מקומו של מחברו בשורה הראשונה של כותבי השירה בארץ. ברמכז הספר עומדת אפלה, המאפשרת שאלות, ספקות, הנחות מחוללות עומד האין שהוא גבולה של העין, גבולו של המבט. אבל גם ה"גלוי לעין" הוא אפלה, כי העין, היוצרת את העולם, רואה את שהנה מראה: ולפיכך העיון הוא באפלה הרובצת מאחורי העין וגם בזו הנפרשת לפני העין. זהו ספר האוחז בגופני, שמעבר לו מצוי הנעלם; אבל גם הגופני הוא אפלה, שיש להכתימה בפירושים, והמאפשרת סדרים לרוב. במרכז האפלה של הספר עומדת מחלתה הסופנית של האם. אבל האפלה, כשם שהיא מאיימת היא גם מצודדת ומנחמת, כי בתוכה נחה העין מידיעותיה את העולם, ומתוכה ונבעת היצירה. מנגד לאפלה כאין וכמוות מציבה שירת גלדמן את האפלה כתום של נעורים, כגופניות טהורה, וכאפשרויות חושניות. צירי השירים הללו נעים בין מיניות למוות, בין מודעות לעיוורון, ובין ריק למלאות הנובעת מהשראה שיכורה או מקול "טהור ומעורב הזורם נכחל ערפילים בין מיבני המשמעות והמלים".