"בצעירותי הייתי אידאליסט. חייתי בשני עולמות שונים: בעולם של אידאלים שהיה מורכב ממוזיקה רצינית, מספרות יפה, מאמנות פלסטית מופלאה ומרעיונות נשגבים על הטוב, על האהבה והאחווה — ובעולם המעשי, ריאלי, שנראה לי לרוב מפחיד, עוין, אפור, מדכא — עולמם של הכרזות האדומות, של הפרצופים המרובעים על הפלקטים, של התורים הארוכים, של החשיבה האחידה הכפויה ושל ייאוש ללא מוצא.
למדתי בקונסרבטוריון (אקדמיה למוזיקה) שהייתה עבורי, מלבד מקור לרכישת מקצוע, גם אי של הצלה בביצה האפורה הסובייטית, אי שהתנגנה בו מוזיקה ושלטה בו הרוחניות..."
זאב פרידמן
"הפרוזה של זאב פרידמן משאירה רושם עמוק של שיחת נפש עם אדם חכם, עמוק וכן, הניחן בחוש סגנון ובהומור עדין.
המורשת הספרותית שלו — רומן ליל השביעי בנובמבר, הסיפורים, היומנים, כתיבתו על אקטואליה — יוצרת תחושה של אנושיות מלאת עוצמה, וחן שובה לב של אישיות המחבר.
בה בעת, עולמו של זאב פרידמן מלא דרמה ולעתים טרגי.
הגיבורים שלו עומדים לעתים במצב הלא פשוט של בחירה פנימית הנכפית עליהם דרך ההיתקלויות עם המציאות המכוערת של החיים החברתיים והפוליטיים, עם הצורך הגדרה עצמית ובמאבקים שונים.
זאב פרידמן מפתח את דיוקן הגיבור שלו על רקע התקופה, מה שמאפשר לקשר את תפיסת העולם שלו עם השורה של אוסיפ מנדלשטם: "נסו לקרוע אותי מהתקופה שלי..."
נוכח נושאים אלה, נושא האהבה מתבטא ביצירותיו באופן רך ועדין יותר — זו תמיד חוויה טהורה, מייסרת.
זאב פרידמן שולט לחלוטין במילה הכתובה.
ביצירותיו נשמע קולו הייחודי של המחבר, העולה לעתים לאינטונציות של קפקא או בולגקוב, ונסמך על ניסיון הספרות הקלאסית."
גלינה בלייך