"בצעירותי הייתי אידאליסט. חייתי בשני עולמות שונים: בעולם של אידאלים שהיה מורכב ממוזיקה רצינית, מספרות יפה, מאמנות פלסטית מופלאה ומרעיונות נשגבים על הטוב, על האהבה והאחווה — ובעולם המעשי, ריאלי, שנראה לי לרוב מפחיד, עוין, אפור, מדכא — עולמם של הכרזות האדומות, של הפרצופים המרובעים על הפלקטים, של התורים הארוכים, של החשיבה האחידה הכפויה ושל ייאוש ללא מוצא. למדתי בקונסרבטוריון (אקדמיה למוזיקה) שהייתה עבורי, מלבד מקור לרכישת מקצוע, גם אי של הצלה בביצה האפורה הסובייטית, אי שהתנגנה בו מוזיקה ושלטה בו הרוחניות..." זאב פרידמן "הפרוזה של זאב פרידמן משאירה רושם עמוק של שיחת נפש עם אדם חכם, עמוק וכן, הניחן בחוש סגנון ובהומור עדין. המורשת הספרותית שלו — רומן ליל השביעי בנובמבר, הסיפורים, היומנים, כתיבתו על אקטואליה — יוצרת תחושה של אנושיות מלאת עוצמה, וחן שובה לב של אישיות המחבר. בה בעת, עולמו של זאב פרידמן מלא דרמה ולעתים טרגי. הגיבורים שלו עומדים לעתים במצב הלא פשוט של בחירה פנימית הנכפית עליהם דרך ההיתקלויות עם המציאות המכוערת של החיים החברתיים והפוליטיים, עם הצורך הגדרה עצמית ובמאבקים שונים. זאב פרידמן מפתח את דיוקן הגיבור שלו על רקע התקופה, מה שמאפשר לקשר את תפיסת העולם שלו עם השורה של אוסיפ מנדלשטם: "נסו לקרוע אותי מהתקופה שלי..." נוכח נושאים אלה, נושא האהבה מתבטא ביצירותיו באופן רך ועדין יותר — זו תמיד חוויה טהורה, מייסרת. זאב פרידמן שולט לחלוטין במילה הכתובה. ביצירותיו נשמע קולו הייחודי של המחבר, העולה לעתים לאינטונציות של קפקא או בולגקוב, ונסמך על ניסיון הספרות הקלאסית." גלינה בלייך...

אלוהים, שמור אותי מהבגידה האיומה ביותר – הבגידה בעצמי! זאב פרידמן נפש האמן של זאב פרידמן, נפש עדינה וסוערת של אדם ברוך כישרונות ומלא תשוקות, משתקפת ברומן שלו, בשירים, בסיפורים ובמסות שהספיק לכתוב בחייו הקצרים, אך הפלא האמיתי הוא שבמסע לנפשו של הסופר הקורא יעמיק בנפשו שלו. היצירה של פרידמן משולה למופע זיקוקים מהפנט: נדמה שהוא בורא ומוחק עולמות במשיכת קולמוס, בשתיים-שלוש שורות בודדות של טקסט קסום. סגנון הכתיבה שלו כובש ורצוף ניצוצות, והנושאים שבהם בחר לגעת מרתקים ומעוררי מחשבה. אריאל בולשטיין הפרוזה של זאב פרידמן לא יוצרת רושם של פרוזה גלותית, על אף שהאירועים מתרחשים בגלות. אין זו פרוזה של שלום-עליכם, זאת לא פרוזה של הסופרים הגלותיים מן העבר, מהמאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. לסוג זה של פרוזה קראתי פעם ”הפרוזה של השיבה”. זאת מין שכבה שבין הגלות לבין ישראל, זאת עוד לא לגמרי פרוזה ישראלית, אבל היא עומדת בדרגה גבוהה יותר מעל ליצירות הפרוזה הגלותית, והמחבר הצליח בכך מאוד. אלי לוקסמבורג, הסופר זאב (ולדימיר) פרידמן ז”ל היה נגן קלרינט מוכשר בסינפונייטה באר שבע במשך 20 שנה, מוזיקאי, מורה מוכשר וסופר, שמוזיקת חייו נפסקה לאחר שנפטר בגיל 49 לפני 13 שנה. הוא הותיר אחריו יומן סודי ורומן, שאותם כתב במשך שנים בשפה הרוסית. בזכות אימו ההירואית ריטה פרידמן, שנותרה אלמנה וללא בנה היחיד, הפכו היומן הסודי והרומן שכתב לספר חדש שיצא לאור בימים אלו ולספר קודם בשם “ליל השביעי בנובמבר” (פרדס הוצאה לאור). הרומן מוקדש להתעוררות התודעה היהודית בתנאי המציאות הסובייטית. את הרעיון המרכזי הגדיר פרידמן כך: “אני, הדרך שלי לבית הכנסת, ליהדות, לאלוקים”. את הדרך המרתקת, מלאת התלאות והייסורים, עושה הגיבור תוך עימות מתמיד עם כוחותיהם האפלים של הק.ג.ב”. ...