“סיפור קצר שעוסק ביחסים הנרקמים בין קומוניסט אדוק לבין הומו קתולי בקובה. למי שלא מכיר, קובה היא אחת המדינות הכי הומופוביות בעולם, עם מדיניות ממשלתית רשמית של רדיפת הומואים.
יש לספר הזה הקדמה ואחרית דבר נהדרות, שמעניקות את ההקשר של הסיפור למי שכמוני, כמעט ולא יודע דבר וחצי דבר על קובה הקומוניסטית. מצטרף להמלצה שניתנה כאן בביקורת קודמת; תקראו את אחרית הדבר לפני הסיפור.

אוקיי, ליצירה עצמה: יש לסיפור הזה מעלות, בדמות הדי כובשת של דייגו, ההומו שיוזם ידידות עם דוד, הקומוניסט והמספר.
דייגו מלא תשוקה לאמנות, לקובה, לספרות, ויש לו חוש הומור בריא. אני באמת יכול לראות את דייגו כאדם אמיתי, וכזה שהייתי שמח להתחבר אליו.
חוץ מזה, הסיפור הזה מצוין ביצירת התמונה של הוואנה וקובה. קראתי את זה במקלט וכמעט ראיתי לנגד עיניי את העיר הלטינית השמשית הזו, עם הלכלוך והסנטימנטליות של המחבר כלפיה.
הבעיה היא שדייגו די פועל בסיפור הזה לבד; אנחנו כמעט ולא מקבלים תוכן מדוד. כן, אנחנו יודעים שדוד עם דילמה האם להתחבר לדייגו או להלשין עליו למפלגה, אבל אני לא מרגיש שיש צלילה עמוקה לרגשות של דוד באירוע הזה אלא יותר תיאור מהוסס של הפעולות שלו.
חוץ מזה, דייגו מדבר בספר הזה בעיקר במונולוגים. אנחנו כמעט ולא מקבלים דיאלוגים עם דוד, ששותק רוב הזמן, וזה גם מעיק וגם מעלה את השאלה מה דייגו מוצא בדוד ומה דוד מוצא בדייגו? כי כימיה אני לא מרגיש שם.

יש כאן המון ניימדרופינג לסופרים מאמריקה הלטינית בכלל וקובה בפרט, ובתור מישהו שלא מכיר ובטח ובטח שלא קרא כמעט אף אחד מהם, זה משהו שקשה לי להתחבר אליו. קהל היעד הוא בטח אנשים שהשמות הללו עושים להם משהו, ולא בחור ישראלי 35 שנה אחרי שהספר הזה נכתב, אבל אני כותב מהפרספקטיבה השנייה..

קריאה די מהירה וקולחת, שמסתיימת לצערי בעיקר בתחושת פספוס. כאילו קיבלתי כאן סניפטים מאיזו נובלה ארוכה פי שלוש - ארבע, שהכילה יותר אינטרוספקטיבה על הקשר בין הדמויות ולא מונולוגים של דמות אחת.
אגב, אנחנו גם אף פעם לא למדים למה דייגו הוא מאמין אדוק, וזה חבל, כי לא הכי מובן מאליו בעיניי שהומו בחברה כזו ימצא מפלט דווקא בדת הקתולית..

5 \ 10 יש סרט על בסיס הספר שזכה להצלחה עצומה. הסופר גם כתב את התסריט שלו. מניח שאצפה בו בימים הקרובים, זו יצירה שיש לה פוטנציאל גדול מאוד בקולנוע, שיכול לבטא יותר כימיה לא מילולית בין דייגו לדוד.”

“ספר מעניין וקולח, מהנה ומעורר מחשבה. מציג תמונה קצרה ומקורית של קובה לאחר המהפכה הקומוניסטית. דוד, סטודנט צעיר ומהורהר ומאמין אדוק בערכי המהפכה, פוגש בדייגו, הומו צעיר וחכם שעדיין מאמין באלוהים (לא התקבל בעין יפה במדינות קומוניסטיות) ומנסה למצוא את מקומו במדינה ששונאת הומואים.
ממליץ לקרוא דווקא את אחרית-הדבר לפני הקריאה בספר כדי לקבל מושג טוב יותר על קובה, על ההקשר של כתיבה כזאת ועל מצבם של הומואים בתרבות ובמדינה (בהנחה שכמוני, אין לכם ידע מוקדם על כל אלה). אבל גם לא לוותר על ההקדמה היפה לספר (אותה דווקא אפשר לקרוא גם לאחר סיום הספר).
קריאה קצרה ואיכותית, ממליץ בחום.”

“ספר סקסי וחשוב. אבל מה הפלא? מרכיבי המתכון הם גברים לטינים, פוליטיקה שמאלנית וספרות.”