ב-1996, לאחר רצח יצחק רבין, נכשלה תנועת העבודה בנסיונה לזכות באמון הציבור בבחירות לכנסת.
המפלה הצורבת תורצה והוסברה במיני הסברים ופרשנויות: ממערכת ההסברה לקויה ועד לאוזלת יד של המופקדים על הארגון ביום הבחירות.
אהרן הראל, שרזי כוחה וכשליה של תנועת העבודה היו ידועים לו כמי שפעל בתוכה וכמי שהשכיל להבינה בכליו של החוקר מבחוץ, מוצא את הסיבות להפסד בימים רחוקים יותר.

המחבר מציב במוקדו של הדיון את המשברים שפקדו את הסתדרות העובדים בתקופת כהונתו השנייה של פנחס לבון, כמזכירה הכללי בשלהי שנות החמישים.
הדחתו של לבון מתפקידו ב1691- והדיונים שהתלוו למעשה ההדחה גררו את ההסתדרות למשבר הקשה ביותר שידעה מאז הקמתה.
היריעה הרחבה שנפרשת לעיני הקורא מצביעה על ההקשרים הסבוכים והמורכבים של גלגולי "הפרשה" לתמורות הפוליטיות והחברתיות המכריעות שהיא חוללה.

בלשון בהירה וקולחת ובהתבססות על תשתית מחקרית רחבה, מתאר הספר פרק חשוב וסוער בתולדות תנועת העבודה ובחייה של מדינת ישראל.


אהרן אהר'לה הראל (2000 - 1932) גדל והתחנך בשכונת בורוכוב, גבעתיים.
תחילת פעילותו היתה בתנועת "הנוער העובד", שברוח ערכיה חי ופעל כל ימיו.
היה חבר קיבוץ נתיב הל"ה וראש המועצה האזורית "עמק האלה".
מילא תפקידים בכירים בתנועת העבודה ונטל חלק במוסדות המרכזיים של מפא"י, של רפ"י, שהיה בין מקימיה, ושל מפלגת העבודה.
בשנים 1980 - 1970 כיהן כיו"ר מחלקת הארגון ומועצות הפועלים בהסתדרות וכחבר הוועדה המרכזת.
ענייני חברה ותרבות היו קרובים ללבו והוא פעל למענם.
הרצה בטכניון בתחום יחסי עבודה ופרסם מחקרים רבים בנושא.
כתב, עם אמירה גלין, את הספר "התפתחויות ותמורות במערכת יחסי העבודה בישראל" (מסדה 1978).
ב - 1981 עמד בראש מטה הבחירות של מפלגת העבודה ונבחר מטעמה לכנסת, לשתי כהונות.
בשנים 1990 - 1984 כיהן כמנכ"ל "בית ברל" והביא לביסוסו של המוסד שזכה להכרה אקדמית.
באותן שנים שימש יו"ר רשות השידור ופעל, בין השאר, לקידום הקולנוע הישראלי.
זהו ספרו האחרון, שאותו לא זכה להביא לדפוס.

שם הספר
מטרות ודרכים באיגוד המקצועי