"החיים נשארו, כפי שהיו בימים רחוקים, הליכה ביער חשוך, שורץ חיות טרף ושורדים, וכיסופים לאור דולק בקצה הדרך". כותבת רות בונדי, ילידת פראג, ניצולת שואה, עיתונאית, סופרת, מתרגמת, אשה מיוחדת במינה. כמי שטעמה את צליפות החיים ויכלה להן, היא מביטה על החיים בפרספקטיבה מפוכחת, משועשעת וחכמה, ומספרת על הלבטים והחדווה שביצירה, על החיפוש הנואש אחרי ודאות קיומית בעידן שכולו אי ודאות, ועל המאבק לשפיות ולתקווה בצל הטרור. היא מעלה הרהורים מרתקים על נישואים ואהבה, פמיניזם והזדקנות, רדיפה אחר כבוד וכסף, וציפייה לסוף טוב, סוף שאיש אינו יכול להבטיח . "זו ראיית שבריריות האושר, ארעיות השמחה", כותבת בונדי, ומזמינה את קוראיה, דווקא על רקע הארעי והשברירי בחיינו, אל הנחמות הקטנות בחיים, כמו שמיכה חמה לנפש ביום קר. רות בונדי, זוכת פרס סוקולוב לעיתונות, פרס יצחק שרה לספרות צבאית, פרס בוכמן לחקר השואה, פרס שרת החינוך והאמנויות לתרגום. הייתה בעלת טור שבועי ב"דבר השבוע" שנים רבות, פרסמה ארבע ביוגרפיות, מחקרים בתולדות יהדות צ'כיה, ותרגמה ממיטב הספרות הצ'כית כגון האשק, הראבל, ויווג ונוספים שהופיעו רובם בהוצאת "גוונים". זהו ספרה האישי השני. ספרה האוטוביוגרפי "שברים שלמים", שיצא לפני חמש שנים בהוצאת "גוונים", זכה לתהודה רבה.