בנובמבר 1929 נתוודעה סימון דה בובאר היפה אך השבירה, בת למשפחת אצולה קתולית זעירה שירדה מנכסיה וסטודנטית מחוננת לפילוסופיה, אל ז'אן - פול סארטר בן ה - 24 נמוך הקומה והפוזל עד להחריד - אך החכם, המשעשע ונדיב הלב.
לשניהם לא הבטיח העתיד גדולות ונצורות: לא לצעירה שסירבה להיכנס לתלם המקובל אצל בנות מינה ומוצאה, אף לא לסטודנט שהתקומם זה מכבר כנגד מוסכמות מעמדו, והיה נחרץ בהחלטתו "להציל את עצמו בכוחות עצמו".
היה זה מפגש בין שני גופים שונים עד כדי גרוטסקיות, שתי נפשות דרוכות כמיתר הקשת אך נבדלות זו מזו ביסודן, שני אינטלקטים מחוננים שנועדו להישגים יוצאי - דופן.
בכתביהם המפורסמים ובדבריהם שבעל - פה עיצבו, ייצגו וליוו את המוכר לנו כיום בשם אקזיסטנציאליזם (היישות והאין של סארטר) והפמיניזם המוקדם (המין השני של דבובאר), בתהליך מופתי של "המצאת עצמם", במעורבותם החברתית ובהתגייסותם הפוליטית.
ואולם, בראש ובראשונה היוו השניים, באהבתם ובשותפות שנמשכה עד מותו של סארטר בשנת 1980, זוג המבקש לעצב דגם חדש של חיי נישואים במאה העשרים.