“אוסף נחמד ומעניין של חמישה סיפורים קצרים הממוקמים בבומביי (כיום מומבאי). אני מוקסם מתרבויות זרות ובמיוחד מהודו, אז הספר הזה בהחלט פנה אלי. אני לא יכול לומר שזו הייתה אכזבה מכיוון שלא היו לי ציפיות, אבל לא מצאתי בספר שום דבר מיוחד.

חמשת הסיפורים הם אגדות עירוניות טובות למדי, אבל אף אחד מהם לא בלט, וכעבור שבועיים אני לא יכול להגיד שנשאר מהם הרבה בזיכרוני. הניסיון לשלב אותם לסיפור אחד היה מיותר אבל לא מפריע. בסך הכל זה הייתה קריאה קלה ונעימה, שהעבירה לי אחר צהריים קצר בנעימים. התרגום לעברית לא מציב קשיים מיוחדים, שזה כל מה שאני מצפה מתרגום. שלושה כוכבים מתוך חמישה.”

“בספר זה שיצא במקורו ב-1997 מובא לקט של 5 סיפורים:

דהארמה (עמ' 9 - 30) - גנרל הודי בדימוס חווה כאב רפאים ברגלו הקטועה ורוח רפאים בבית הוריו.

שאקטי (עמ' 31 - 63 ) - מאבקים ותככים בצמרת החברתית בין מי שעלתה זה עתה לגדולה ובין בת האצולה הוותיקה.

קאמא (עמ' 65 - 133) - חקירת רצח המובילה לסודות משפחתיים אפלים כאשר ברקע גם תסבוכת פוליטית.

ארתא (עמ' 135 - 187) - עוד תעלומת רצח על רקע של מאמצים לתקן תוכנה כושלת, עולם האמנות, ואהבות מתוסכלות מכל המינים.

שאנטי - (189 - 220) - סיפור אהבה הנובע מפגישה בתחנת הרכבת על רקע מלחמת העולם השניה והווי חיים כפרי.

ויקראם צאנדרה (יליד 1961) הוא ללא ספק מספר מוכשר והספר מומלץ בהחלט.

באשר לתרגום - המתרגמים עשו בסך הכל עבודה נאה והתרגום בהחלט קולח אבל יש בכל זאת מספר דברים להעיר עליהם:

א. בספר מופיעים מונחים הודיים רבים ורק חלקם - להערכתי כמחצית בלבד - מוסבר בהערות השוליים.
יש גם שורות שלמות המצוטטות משירים הודיים - ללא שום תרגום.
רצוי היה לרכז את כל המונחים האלה במילון קצר בסוף הספר.

ב. ב-1996 שונה שם העיר מבומביי למומבאי - ורצוי היה להעיר על כך.
בנוסף, שמות מקומות שונים הפזורים בספר גם הם טעונים הסבר קצר למי שאינו מכיר את הודו ובמיוחד את מומבאי - באיזה איזור של מומבאי מדובר.

ג. בעמוד 58 מופיע שמו של כוכב הקולנוע Amitabh Bachchan בצורה משובשת - אמיטב באחאן במקום אמיטב באצ'אן כפי שאכן מופיע בהמשך הספר.

ד. בעמוד 204 בהערת השוליים מזוהים אנשי ראג'פוט עם קאסטת הלוחמים. קאסטת הלוחמים נקראת Kshatriya ולא Rajput. היו קשרי משפחה ביניהם והראג'פוטים ידועים בהודו כלוחמים אך מדובר, כאמור, במושגים שונים.”