"קאמי הוא לי מקור של השראה ומאגר בלתי נדלה של תובנות. אני שב וחוזר לספריו, מתבגר בין דפיהם, משיל דרכם את הציניות והספקנות שעמסתי בדרך. אולי עכשיו, כשהמאה הפרומתיאית באה לקִצה, הגיעה העת להעריך את תבונתו חודרת הלב, את עמידתו כנגד המשמעויות הניהיליסטיות במאה העשרים הנובעות מרצח המלך ומות האלוהים. אי אפשר שלא לכבד את קריאתו לשמור על צלם אנוש דווקא בהעדר גבולות מטאפיסיים; את עקביותו במאבקו נגד הרדיקליזם המופשט והאלימות-המצדיקה-כול; את בדידותו לעתים מול התנשאותם של אינטלקטואלים בגדה השמאלית של הסן; את העיצוב הספרותי הפשוט והתמציתי שהעניק לכמה מהבעיות הקיומיות של חיינו."
 
ההיסטוריון ד"ר דוד אוחנה מאיר במסתו הומניסט בשמש פרקים מיצירתו הספרותית של קאמי והקשרה הפילוסופי והפוליטי כאופן של נאורות ים-תיכונית. דגם השראה זה מוצע כאתוס חדש לחברה הישראלית הפותחת עתה חלון לים התיכון.
אוחנה פרסם אחרית-דבר לספרים של קאמי ועליו: מכתבים לידיד גרמני; נאומים בשוודיה; ואוליבייה טוד, אלבר קאמי: חייו. שלושתם ראו אור בהוצאת כרמל.

דוד אוחנה

פרופ´ דוד אוחנה מלמד היסטוריה ופילוסופיה האוניברסיטת בן-גוריון בנגב וחוקר בכיר במכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות. בין ספריו ומחקריו הרבים בהיסטוריה המודרנית של אירופה ושל הציונות והישראליות: מסדר הניהיליסטים (מוסד ביאליק 1993),הישראלים האחרונים (הקיבוץ המאוחד 1998), התשוקה ... המשך לקרוא

שם הספר
מיתוס וזכרון
הישראלים האחרונים
התשוקה הפרומתאית - השורשים האינטלקטואליים של המאה העשרים מרוסו עד פוקו - דרכי המודרניות #2
משיחיות וממלכתיות - בן