"קאמי הוא לי מקור של השראה ומאגר בלתי נדלה של תובנות. אני שב וחוזר לספריו, מתבגר בין דפיהם, משיל דרכם את הציניות והספקנות שעמסתי בדרך. אולי עכשיו, כשהמאה הפרומתיאית באה לקִצה, הגיעה העת להעריך את תבונתו חודרת הלב, את עמידתו כנגד המשמעויות הניהיליסטיות במאה העשרים הנובעות מרצח המלך ומות האלוהים. אי אפשר שלא לכבד את קריאתו לשמור על צלם אנוש דווקא בהעדר גבולות מטאפיסיים; את עקביותו במאבקו נגד הרדיקליזם המופשט והאלימות-המצדיקה-כול; את בדידותו לעתים מול התנשאותם של אינטלקטואלים בגדה השמאלית של הסן; את העיצוב הספרותי הפשוט והתמציתי שהעניק לכמה מהבעיות הקיומיות של חיינו."
ההיסטוריון ד"ר דוד אוחנה מאיר במסתו הומניסט בשמש פרקים מיצירתו הספרותית של קאמי והקשרה הפילוסופי והפוליטי כאופן של נאורות ים-תיכונית. דגם השראה זה מוצע כאתוס חדש לחברה הישראלית הפותחת עתה חלון לים התיכון.
אוחנה פרסם אחרית-דבר לספרים של קאמי ועליו: מכתבים לידיד גרמני; נאומים בשוודיה; ואוליבייה טוד, אלבר קאמי: חייו. שלושתם ראו אור בהוצאת כרמל.