“"סוף סוף יגיע תרגומי למשפט הקוראים, ולא אכחד, כי מחכה אני לו בלב מלא הרגשות מעין אלה שמתעוררות בלב איש, בשעה שקוראים לפניו מכתבי האהבה הראשונים שלו."

כך פותח טשרניחובסקי את המבוא לתרגום "שירת היאותה" מאת המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו, המציג אגדות אינדיאניות הסובבות סביב דמותו של הנביא\המורה הפלאי "היאותה". טשרניחובסקי התוודע אל הפואמה הזו כבר בהיותו ילד, בתרגום רוסי בירחון לילדים, ובהמשך מצא את הספר בספריה באודסה:

"ובבית עקד הספרים העירוני[1] שבאודסה, אשר שם השגתי את כתבי לונגפילו, תרגמתי כמה מקומות על פה לקול קריאות בני השחף. ומאושר הייתי באותו יום שקבלתי את 'שירת היאותה' שלי ובגוף הספר רבו ורבו תרגומי מיום ליום. לא עברו ימים -- ובילקוטי כבר נמצאו כמה שירים מתורגמים, אבל אז עוד לא שערתי בנפשי כי אוכל להוציאם, ורק בשביל עצמי ולהנאתי תרגמתי מה שתרגמתי."

הנאתו זו של טשרניחובסקי ניכרת לכל אורך הפואמה, בתיאורי הטבע הנאים והאגדות השונות, העוסקות בין היתר בהשכנת השלום בין השבטים האינדיאנים השונים, מסעות היאותה לנקמה באביו, חתונתו של היאותה עם מינהה, יצירת כתב התמונות, מאבקו נגד דג השיבוטה שבלע אותו ועוד כהנה וכהנה סיפורי אגדה. דמותו של היאותה מבוססת על דמותו של נאנאבוג'ו, שאודותיו נסבות מסורות שבעל פה אצל שבט האוג'יבווה באזור הדרומי של אגם סופריור, באיזור הסלעים המצויירים (Pictured Rocks National Lakeshore).

הפואמה הזו היא, למעשה, סיפור המובא בבתי שיר. אביא קטע לדוגמא מהפרק העוסק בחתונת היאותה ומינהה ("מיכל שוחק"), בתו של עושה החיצים, ואשר בו מתוארת השיחה בין היאותה לבין סבתו, נוקומיס, כאשר נוקומיס מתנגדת לכך שיקח לו לאשה בת דקוטה במקום נערה מקומית בת שבטו:

"כחוט היתר על הקשת,
כן האשה אל הגבר:
היא תטנו - והוא בה ימשול,
תמשכנו - ואחריו תלך,
ואין טוב היותם איש לבדו."

ככה חשב היאותה.
נפשו כלתה, ליבו פחד,
כל מעיניו וחלומותיו
אך בנאוה "מיכל שוחק".
ויהי שוגה במינהה
הרחק בארץ הדקוטים.

"מבנות עמך נערה קחה-נא, -
תזהירנו אז נוקומיס --
אל תימינה אל תשמאילה
אל בת נכר לא ידענו.
כאש שתוקד בכיריים --
בת שכננו, בת שבטנו;
כאור כוכבים, כאור ירח --
גם היפה בבנות-נכר".

כן המתיקה סוד נוקומיס,
והיאותה ענה ככה:
"הוי, נוקומיס, אם אהבתי!
מתוקה אמנם אש-כיריים,
אך אהבתי אור-כוכבים,
באור-ירח תבחר נפשי."

בכובד-ראש נוקומיס ענתה:
"אל, בני, תביא נערה נרפה,
אל נא אשה אין בה חפץ,
נערה שידיה לאות,
אשה שרגליה כבדות;
הבא נערה קלת-רגל,
האוהבת את המלאכה."

בשחוק קל סח היאותה:
"ישנה בארץ הדקוטים
בת השב העושה חיצים,
מינהה - "מיכל שוחק".
זאת היפה בבנות אדם
האוהלה אביאנה,
קלת-רגל למישמעתך
היא לך תהי, - אור-כוכבים,
זוהר-סהר, אש-כיריים,
לבני עמי נוגה-חמה."

אציין מספר דוגמאות לשימוש במילים מהתנ"ך, הנפוץ מאוד אצל טשרניחובסקי, במשמעות מיוחדת:

"הגמדים, הננסים,
נוסדו עליו להמיתו..."[2]

"מרה אחרית בני פוק-ודשי,[3]
כי אין חולה[4] על פוק-ודשי"

"מלוא-קומתו נפל קווזינד
מן הסירה בשיבולת, [5]
וביאור כזמר[6] טבע;"

"ומדלת[7] ראשו ניער
פיתי שלג, וילבינו
נאות הדשא והערבה"


פירושים:

[1] הספריה העירונית
[2] נוסדו מלשון נועדו, נאספו להיוועץ ולהמתיק סוד. "יתייצבו, מלכי ארץ - ורוזנים נוסדו יחד: על יהוה ועל משיחו." (תהילים ב, ב)
[3] גמדים, ננסים
[4] חולה במובן של מצטער על, דואג ל . "כי קשרתם כולכם עלי, ואין-גולה את-אזני בכרת-בני עם-בן-ישי, ואין-חולה מכם עלי, וגילה את אזני: כי הקים בני את-עבדי עלי לאורב, כיום הזה." (שמואל א, כב, ח)
[5] השיבולת כאן במשמעות של מערבולת במים
[6] זמר (ניקוד סגול סגול) הוא ככל הנראה כבש בר. נראה שהכוונה לתאר שקווזינד טבע ככבש שצימרו סופג מים, מכביד עליו וגורם לו לטבוע
[7] דלה = קווצת תלתלים בשער הראש. "ודלת ראשך כארגמן" (שיר השירים ז, ו)

אפשר למצוא את המקור של לונגפלו בכתובת:
https://www.gutenberg.org/ebooks/30795

רוב תודות לדליה על שמסרה לי את "שירת היאותה" וספרים נוספים, ולליאורה על מילון התנ"ך, שעזר לא מעט להבין את ההקשרים התנכיים של המילים בשירת היאותה.”