“כשאני לוקח את נכדי מבית הספר אני מופתע כל פעם מחדש ממשקל התיק וממספר החוברות והמחברות שעליו לסחוב מידי יום. אין מצב שהילד משתמש בכל הספרים והחוברות האלו ובנוסף לומד גם באמצעות תוכנות מחשב.
קשה לי להבין זאת האם ההורים עיוורים? האם מנהלי בתי הספר והמורים לא מבחינים בכך? בדקתי מספר פעמים משקלו של התיק היה כשליש ממשקל הילד.
הלוואי והריבוי היה בא לידי ביטוי בשיפור תוצאות הלמידה. אין זה כך למרות הרפורמות וחידושים וכל השאר והדברים ידועים.
למרות שקרישמורטי נחשב למייצג של התיאוריה התיאוסופית שמשום מה לא מתקבלת ורק מעטים מילדינו זוכים ללמוד בשיטות אלו. אני חושב שיש הרבה מה ללמוד ממנו.
הפרק החשוב בספר הוא הפרק השני שמכונה "חינוך נכון" זוהי בדיקה ביקורתית של המערכות החינוכיות המקובלות.
מה אנו בעצם מנסים להשיג ומה התוצאות של הניסיונות שלנו.
אין כאן שום נוסחאות פלא ישנו ניסיון לראות את החינוך ומטרותיו בעיניים אחרות. הרבה פחות קלישאות. הרבה יותר העמקה לנפש האדם - פסיכולוגיה חינוכית מה זה? הבנת הנפש ומכאן יציאה פרקטית ללימוד הנובע מצרכי הנפש בהחלט כן.
ישנה ביקורת על החברה על ריבוי השקרים המוסכמים על כולנו שאנו פועלים על פיהם וממררים את חיי ילדינו ואת חיינו.
ומגדלים דורות של בני אדם שחיים על פי התניות מוכתבות שאינן נכונות המערכת מסייעת בכך לבית והבית למערכת.
לסכום בהחלט מומלץ לקריאה ופותח עיניים למחשבה על אשר קורה לנו כאן, על חינוך ילדינו. על תחושותינו כהורים, כמחנכים כחלק מהמערכת הזו. כאלו ששולחים יום יום את ילדינו סוחבים תיקים השוקלים כשליש ממשקל גופם
למוסדות ששנואים על ילדינו ברובם.. בעיקר לדעתי השנאה היא בשלב הביניים מה שמכונה חטיבות ביניים שם הזוועה אמיתית. לאחר מכן אצל חלק באה התפקחות אבל זה כבר מאוחר. המערכת הפעילה את כל ה"שבלונות" המאפשרות לה לקיים את עצמה כפי שהיא.
אני חש שאני נסחף, אסכם בכך שהספר מומלץ קודם כל משום שמציע גישה אלטרנטיבית - חשיבה אחרת ובכך פותח פתח לבדיקה של הדברים הנעשים כפי שהם נעשים.”