“את הספר הזה, וסדרה שלמה של "כתבי..." סופרים שונים, ירשתי, ואני שומרת עליה מכל משמר. הספרים העתיקים - נדפסו ב 1955, דפיהם מצהיבים, הפונט שלהם קטן וצפוף אבל הם מלאי קסם. מפעם לפעם אני קוראת קטע של אחד הסופרים המופלאים שקובצו בסידרה. ביקורת של בת-יה שקראתי פה הזכירה לי את הסופר הזה, שקצת נשכח, שסיפוריו למבוגרים - עליהם תפארתו - הם מופת לכתיבה מרתקת.

קיפלינג שנולד בהודו והתחנך באנגליה היה תוצר אופייני של האימפריה הבריטית. הוא ביטא את תחושת העליונות של הבריטי על "הכושים" ו"הילידים", תאר את החיים בהודו של האנגלים שם בצורה מפורטת ומצחיקה (אם כי אני בטוחה שכתביו פחות הצחיקו את "הילידים" אלה שנוצלו ונעשקו ע"י האימפריה שהשמש מעולם לא שקעה בה...) סיפוריו הם מתקופה בה התקינות הפוליטית טרם הומצאה, צורמים למדי היום, אך יש לזכור שבתקופתו הדעות שהביע - גזעניות ואימפריליסטיות - רווחו ונחשבו מקובלות. הוא היה הסופר הבריטי הראשון שזכה בפרס נובל, ב 1907.

בספר הזה שני קבצי סיפורים: "חיילים שלושה" עלילותיהם של שלושה טוראים בצבא הוד מלכותה ו"על גדות הגנגס" גם הוא מחיי הודו. והרי דוגמה לדרך בה קיפלינג ראה את החיים - הרואית ורומנטית.

שיר האומץ (שני בתים מתוכו, מתרגם לא ידוע)

"אם תחשוב כי תיפול - כבר נפלת
אם תחיה בלי היסוס וניצלת
אם תרצה לנצח אך תאמר 'לא אוכל'
הן ברור שבחרת בקל שבקל.
...
מלחמות החיים לא תמיד מבקשות
את האיש החזק וכתפיו הנוקשות
אם יתמיד, אז תמיד, ינצח בכל
רק אותו האדם החושב כי יכול."

קיפלינג הוא מספר מלידה. הוא מתבונן חד-עין המכיר את החיים עליהם הוא כותב. הוא משתמש בהרבה הומור ולא מקרה הוא שסיפוריו לילדים פופולריים עד היום הזה. כדאי לבלוע קצת רוק ולקרוא את הסיפורים האלה, למרות הגזענות הלא מוסתרת, כדי להכיר בין השורות עולם שהיה ואיננו.”