ביקורת ספרותית על אם בלילה חורפי עובר אורח מאת איטאלו קאלווינו

---

כבר כשקראתי את השם של הספר הזה חשתי שהוא מדבר אליי, כי אני באמת אוהב לקרוא ספרים במיוחד בלילות חורפיים (חבל שאין לנו הרבה לילות כאלה בארץ) ומשהתחלתי לקרוא את השורות הראשונות שלו השתכנעתי לקנות אותו, כי לא רק שהוא הצחיק אותי אלא המשיך להזכיר לי את עצמי והייתי כלכך מהופנט כאילו לא לקחתי ספר לידיי אלא לא פחות מאשר מראת פלאים. אני מבין שיש קוראים שמצאו בפתיחת הספר משהו דיי מייגע, אבל אלו בדיוק הקוראים שהחזיקו את "המראה" הזו מבלי לראות את ארץ הקסמים שבה.

אני יכול להסכים עם העובדה שיש סופרים שיש להם נטיה לסטות קצת מעיקר העלילה ולהביא קטע כזה דווקא באמצע הספר שהם כותבים, כאילו על מנת ליצור איזשהו מתח או להביא לכך שהכתיבה שלהם תהיה רחבה יותר בזכות אפיקים נוספים שהם פותחים בכך, בין אם הם משתלבים בשלב מסויים עם העלילה ובין אם לא. בכל אופן מה שמצא חן בעיניי בפתיחה של הספר הזה, ואיזה כייף שהקטע המעניין הזה בא דווקא בהתחלה. לא רק שצריך לחפש אחריו אלא באמת מתאים לרגעים הראשונים שחוזרים בכל ספר שאני מתחיל לקרוא. הספר מבקש (להבדיל משאר הספרים שדורשים) את הריכוז בשם כל קורא שלוקח אותו לידיו. בנקודה הזאת חשתי ששום ספר לא מצליח להבין אותי כמוהו. כי לעומת ספרים אחרים לא הייתי צריך לשוב ולקרוא את ההתחלה שלו מספר פעמים.

עלילת הספר נכתבה איפשהו כמו יצירת בבושקה, ואומר עלילה בתוך עלילה כשההתחלה מתחילה מהקורא בעצמו אבל הסופר, איטלאו קאלוינו הוא לא רוסי כי אם איטלקי ויאמר לזכותו של גאיו שילוני שהתרגום שלו כלכך טוב שלא חשתי בכך, לדעתי את הספר יכול היה לכתוב באותה המידה אופיר טושה גפלה או כל סופר שנון אחר משלנו. עובדה שבכל זאת ציערה אותי ולא קשורה כלכך אל הספר אלא לסופר היא שאחריו ניסיתי לקרוא את "אבות אבותינו" שגם הוא נראה ספר מעניין ומשום מה לא הצלחתי להתחבר אליו.

» ביקורות נוספות של אהוד בן פורת
» ביקורות נוספות על אם בלילה חורפי עובר אורח