במשך קרוב לחמישה עשורים הטביעה נחמה ליבוביץ (1905-1994) – "מורת המורים" לתנ"ך ולפרשת השבוע – את חותמה בארץ ובתפוצות בשיטותיה הפרשניות והדידקטיות הייחודיות.
אף שהורישה חיבורים רבים, בכללם גליונות לעיון בפרשת השבוע וספרי העיונים לחמישה ספרי התורה, לא ניסחה ליבוביץ משנה חינוכית סדורה ומיעטה להתייחס לנושאי חינוך עיוניים.
ספר זה הוא מחקר ראשון ושיטתי של חיבוריה של ליבוביץ, והוא מנתח את משנתה מארבעה היבטים רעיוניים וחינוכיים:
הלומד,המורה, השקפת עולמו של המורה ומלאכת הקריאה.
כל היבט רעיוני-חינוכי נידון (בספר) בהקשר של סוגה מקראית אחרת – הסיפור המקראי, החוק המקראי, ההיסטוריה המקראית והנבואה המקראית –וכך מתקבל מבט מקיף על עבודתה ועל משנתה בתחומים מגוונים.
הניסיון להבין את תפישתה של ליבוביץ הוא חלק מן העיסוק הכללי בסוגיה של קריאת טקסטים מקודשים והוראתם בעת החדשה, ולכן הניתוח נעשה מתוך נקודת המבט של הפילוסופיה של החינוך היהודי.
ספר זה, הפותח צוהר לתורתה החינוכית של נחמה ליבוביץ, מיועד לקהל הרחב, לאנשי חינוך ולאנשי אקדמיה, למי שמכיר את חיבוריה של ליבוביץ ולמי שאינו מכיר אותם כלל.