“הקונספט גאוני (אני לא רוצה לפרט עליו כי זה יספיילר את "איפיגניה באוליס", שמתרחש לפני המחזה הזה וכדאי לקרואו לפני כן, כמו גם את "האורסטיאה", "אורסטס" ו"אלקטרה", שיכול להיות שקצת אספיילר בנוגע לסוף שלהם בטקסט הזה, כי בכל זאת, האירועים כאן מתרחשים אחריהם..), העולם החצי ברברי של העלילה מרתק, הדמויות מורכבות רגשית, והאירועים מובילים למתח וסקרנות גדולה.

אורסטס, דמות שלא באמת התחברתי אליה יותר מדי עד כה, מתגלה כאן כמרתק במיוחד. אפילו אחרי המשפט יש אריניות שסירבו לקבל את הפסיקה של בית הדין וממשיכות לרדוף אותו, במה שמתבטא כהתקפים פסיכוטיים - סכיזופרנים. ממש סיקרן אותי איך אוריפידס יפתור את העניין הזה ואיזו אמירה הוא ינסח סביב זה, כמו שאייסכילוס ניסח ב"נוטות החסד" סביב אותו העניין.

ובכן, כאן אנחנו מגיעים לבעיה הגדולה של המחזה הזה, שמצוין לאורך רוב אורכו; הסיום די בינוני.
המחזה מסתיים בשיא המתח עם דאוס אקס מאכינה חפוז שלא באמת פותר הכל בנאום שלו, למשל עניין האריניות שהיה בשבילי נקודת עניין מרכזית לא מדובר בסוף המחזה.
לפי ההערות של שבתאי לתרגומו, מספר שורות מהנאום המסכם חסרות, ויכול להיות שבהן הייתה סגירה מספקת יותר.

אגב, ראוי לציין שגתה כתב גרסה משלו למחזה הזה! לחלוטין טקסט שאני אגיע אליו בקרוב, אפילו שלצערי אין אותו בספריות באזורי אז החיפוש יהיה מורכב.

7 \ 10

מישהו *חייב* לעבד את הסיפור הזה לסרטים או סדרת טלוויזיה, זה יהיה כל כך מדהים. יש כאן מלא סצנות שגרמו לי לחשוב "וואו, אפשר להדביק את זה כפי שזה על המסך הגדול וזה יהיה אפי".
מייק פלנגן, לתשומת לבך וזה..”